פצצת גרעין איראנית נפלה על תל אביב

עוברת בראשי מחשבה מבישה: סופסוף תהיה שם חניה

הדור הבא של המוטציות שיאתגרו את הנאורות  (מקור)

חלמתי שאיראן זרקה פצצת אטום על תל אביב באמצע הלילה. ואחרי שבריר של תוהו מוחלט זה מתקדם בדיוק כמו בריאה הפוכה: ויהי אור. אפילו אם אני עוצם עיניים הכול מסנוור כמו שמש בצהרים. ומייד ויהי חושך. אין חשמל, הכל שחור. ואז הצונמי מגיע, ואין הבדל בין המים לשמים, עד שנראית היבשה. והצמחים כמשים וחוזרים לאדמה, הדגים מתמוססים בים, החיות מתות, האדם חוזר לעפרו, וכו'. ועוברת בראשי מחשבה מבישה: סופסוף תהיה שם חניה. סופסוף תהיה שם שבת… אבל בסוף, כשהאפר שוקע, זה סתם יוצא שוב פעם כמו בשואה - מי שמת מת והשאלה הגדולה היא הניצולים. כי תל אביב הופכת לגיהנום עלי אדמות וכבר אי אפשר למצוא בה בני-אדם. כולם הפכו למוטציות.

הנה בא חרדי היפסטר עם פאה אחת, שהולך עם שטריימל כדי להסתיר את הכרבולת ומקדם את פסטיבל בני ברק לשירה אשכנזית וסליחות של ספרדים. ביד יש לו פרה גועה שלא שומרת נגיעה, ומשחקת אותה תרנגולת מקרקרת, כי היא הולכת להתמודד בתחרות קרקורים של תרנגולות. ואז כל התרנגולים לא ירצו לצאת גזענים ויצביעו לפרה והיא תזכה. ואני שואל אותו איך אתה נוגע בפרגית לפני החתונה? והוא אומר שהיא תרנגולת כפרה, ומתגאה שהפרה הישראלית היא אלופת תבל, ואפילו מהודו בא ראש הממשלה להשתחוות ולשים לה קערה, פרה יהודיה שנותנת פי שניים חלב מפרה גויה - ואוכלת פי ארבע. בדיוק כמו שלפניה היה הגבר שזכה בתחרות יופי של נשים, כי לא נעים לשופטים לצאת שוביניסטים, ועוד נגד תל אביבית מעודכנת אחרי השואה 2.0, וככה תל אביב לוקחת ומלכת היופי העולמית היא גבר עם שדיים, ואפילו ראש ממשלת קנדה רוצה אותה בממשלה, כי השנה היא תשע"ח.

והחרדי קורץ לי: אתה קולט איזה פטנט זה להילחם באנטשימיות בעזרת הפוליטיקלי קורקט? בוא תצטרף גם אתה. אם אתה כזה שמן ושחור, תקרא לעצמך עיגול חוסיין שחור, ותיבחר לנשיא ארה"ב, וכל מי שלא יצביע לך יואשם גם בשמנופוביה, גם בשנאת שחורים, גם בשנאת יהודים וגם בשנאת מוסלמים - זה ווין ווין. תפור עליך מועמד דמוקרטי. ואני שואל: אבל מה עם שנאת נשים? כי אני מרגיש קצת נשי מאז הקרינה, כי לא שמתי מגן לאשכים, ועיגול שחור יכול להיתפס כמטפורה לאיבר הנשי, כי בעיני התקשורת כל מה שאני מצטמצם לחור. והוא אומר: הופה! את ממש קלטת את הרעיון. אבל תזהרי לא לחלום עכשיו שלא תפסידי את החגיגה. כי הנה באה ההלוויה של מדינת ישראל.

כי הנה עולה מקצה הרחוב הפגנה של המוטציות, כלומר מצעד גאווה שלהן, נגד האפליה שלהן בידי בני אדם. בראש עומדת על משאית עגבניית שרי ישראלית במחאה נגד ההגדלה של דמותה בתקשורת ומשפריצה על כולם בטפטפת, ולידה מתנחל עם כיפה מברזל, שמשקף את הישגי הטכנולוגיה, למרות שזה כמובן כבר מאוחר מדי. אחריהם דקת צפירה לזכר החורבן, ואחריה עוד צפירה לזכר השואה, ואחריה צופרים לזכר חללי צה"ל, ואחריה צופרים כמו משוגעים לזכר התלאביבים זכרונם לברכה או השם יקום דמם (כתלות בהשקפה), ואז פתאום הרמקול מתחיל לשיר: "תל אביב, יא חביבי, תל אביב. תסתכל כמה מוטציות מסביב" וכולם מתחילים לקפוץ ולרקוד. ועל הבמה עומדת חולדה ענקית לזכר ראש העיר ומסביבה רוקדים הורה במעגל ארבעה צבי נינג'ה בני מאתיים: הצבים ביאליק, אלתרמן, גורי ונעמי שמר (הצב הרביעי הוא טרנסג'נדר) - לזכר הישגיה התרבותיים של מדינת ישראל, לשעבר מדינת תל אביב.

ואחריהם באות כבר מוטציות מתקדמות יותר, הדור הבא של המוטציות שיאתגרו את הנאורות - ובעצם הפרימיטיביות - של הדור הקודם. כמו מוטציות טכנולוגיות, למשל לייב-בורגים, חצי בן-אדם וחצי רובוט, כי מה לעשות הוא איבד את החלק העליון באסון, ומנסים לאפשר לפחות לחלק התחתון להמשיך ליהנות ולהמשיך את זרעו - כי במותו ציווה את החיים. או הומונאידים שמשלבים בן-אדם עם חיה אחרת, כמו "הגבר הישראלי", שזה - לפי החוקרות שגילו אותו במיטתן - סוג מקומי של תרנגול שלא קם בבוקר אבל מקרקר כאילו אין מחר. ויש כאלה שלא רק שלא רוצים להזדהות עם מגדר מסויים, אלא גם לא עם מין מסויים, ולכן קוראים לעצמם טרנספישיז, למשל פרה מקרקרת, שנקראת מוקוריקו, והולכי על שתיים שזה לא מספיק מתקדם בשבילם להיקרא בני-אדם, כי זה לא פוסט-הומניסטי-קורקט, ובוחרים בהגדרה המכלילה של פרימטים, ושאר סוגים, שביחד מהווים את קהילת הלהטפ"ש - לייבורגים, הומונואידים, טרנספישיז, פרימטים ושישליקים, שגם זה סוג של בשר ולכן יש לו זכויות. ואחרון אחרון חביב, בסוף השיירה, רב בשטריימל ורוד, שמנסה נואשות לרוץ, להתחנף ולהשיג את השיירה שכבר ברחה ונבחה והתקדמה לפניו, ונותן דבר תורה לקהילת הלהטפ"ש הדתית:

"לפי התורה, תל אביב היא עיר הזוהר! כי תל אביב היא אוקסימורון - גם תל מהעבר וגם אביב עתידני, ולכן היא התגלמות האידיאל של הזוהר הקדוש: דברים חדשים עתיקים. וככה תל אביב בשמה כבר מכילה את גורלה: גם חפירות מהשואה וגם העונה הצעירה, גם חתיכה וגם פצצה, גם תל חורבן וגם הפריחה של המוטציות שאחריו. תחי עיר המוטציה האוקסימורונית - גם המבורגר וגם טבעוני, גם יהדות וגם חילונית, גם אופניים וגם חשמליים, אמנות גבוהה שהיא קשקוש ברחוב, הומו איש משפחה, מטוס ללא טייס, מזרקת אגם, צדק חברתי... ולכן אנחנו, מוקד משיכה לתיירות מוטציות מכל העולם, דורשים שוויון זכויות למוטציות! הרי מה זה סטארטאפ אם לא מוטציה, מוצלחת יותר ולרוב הרבה פחות. ועכשיו נישא בגאווה את סוד החדשנות הישראלית, לא איזו גאונות גדולה אלא מוטציה-ניישן. כשכל אחד בטוח שהעולם צריך להתאים לקוד הגנטי שלו, ולא להפך, אז ההסתגלות היחידה שמכירים פה היא באמצעות מוטציה אקראית. ולכן צריך הכחדות גדולות, או בלשון עמנו שואות, כי כל מוטציה חדשנית הופכת פה לדינוזאור תוך חמש דקות".

והדינוזאור מזכיר לו שהוא רב, וזו בכל זאת הלוויה, והוא מפטיר את צידוק הדין במהירות מקצועית כזאת שאף אחד לא קולט שזה מה שאומרים על המת: "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְּקוּחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו". והשיירה נעלמת כמו זנב ללא גוף, ואני מתחיל למשש את העיגול שלי מכל צדדיו ומחפש בליטות מיותרות, זנבות סוררים, או כתמים בהירים בתוך השחור, כי אני מתחיל להרגיש שגם אני הושפעתי מהקרינה, ומשהו לא טוב קורה לי. ולילה אחד במיטה אני מגלה שיש לי גידול בחלום.

ובהתחלה הכול נראה כמו רגיל, רק קצת יותר סלט. אבל פתאום באה אליי עגבניה ירוקה ענקית שמאיימת למחוץ אותי, כי לכלכתי על עגבניות, והאם אני חושב שאדקור אותן וזה לא יהיה דם - אלא קטשופ? ועדר של פרות שמנות רודפות אחריי, עד שמרוב ג'וגינג הן נהיות פרות רזות, שמרמזות על בצורת ארוכה במיוחד, ושואלות: אז אנחנו שמאלניות כבדות? והקרחת של יובל נח הררי לא נותנת לי לישון, למה הוא לא שם שטריימל? ועזתים מלאים בצואה מוחים על אייזנקוט, שפירושו צואת ברזל, וההומואים באים אליי עם איבר מין על השולחן והצעה שלא ניתן לסרב לה, והשטריימל מסתובב ומסתובב והמוטציות הופכות למוטיווציות וכבר ברור לי שהסרטן הולך ומתפשט, והנה גם אני עוד קורבן, וזה כל כך נעים וחם, בשרשרת הדורות, בשרשרת הגרורות, בקרוב אגיע לגן עדן, ואוכל לרקוד עם כולם, כל הקרבנות כולם של כל השואות כולן, כולל מיליון תלאביבים שיעשו שמח, במנגינה חסידית קצבית: עם הנצח לא מפחד משואה ארוכה.