סקס עם מדינת ישראל
אז זה העולם הבא של ישראל: מכיוון שאין לי קיום בגוף, אני לא אוכל ולא שותה, לא ישן ולא חולם, אלא הופך להיות חיה פוליטית
טהורה, נשמה זכה וטהורה של האדם הישראלי - הרוח שלי חיה רק מבחירות לבחירות וממשדר חדשות למשדר חדשות, בלי כל המילוי המיותר
שבאמצע
מאת: היהודי הנצחי
חלמתי שאני חולה סופני, כל הרופאים והרבנים התייאשו, ואני מתפלל במיטה לאלוהים: אנא השם, בבקשה, תן לי עוד זמן - אני רוצה
לדעת מה קרה בסוף עם ביבי. ואלוהים אמנם כבר לא יכול להתערב לטובתי בגוף, כי עם המדע המודרני תמיד יש סיכוי שמדען יבדוק את
האטומים ויגלה סטייה מחוקי ניוטון או משהו כזה - ואת זה לא עושים, אבל הוא בהחלט יכול להתערב ברוח. כי אמנם כולם בהלוויה
חשבו שנפטרו ממני סופית, אבל כמו כל חרדי טוב - אני ממשיך להצביע אחרי מותי.
ודווקא מכיוון שהזהות שלי כזאת מטושטשת מאחורי העיגול, ואף אחד ממילא לא מזהה את ההבדל בין השחור הזה לשחור אחר, אז המוות רק
משדרג לי את זכות הבוחר, ותעודת הזהות שלי הופכת למטבע עובר לסוחר. יום אחד אני מצביע לרשות מקומית אחת, יום אחר בפריימריז
למפלגה אחרת, יום שלישי להסתדרות וברביעי - לוועד הבית, אפשר לעבור אתי מקלפי לקלפי ולהצביע שוב שוב, לפעמים למועמדים
סותרים, ואני נורא נהנה שדווקא אחרי מותי היתה לי עדנה. מי חשב שככה נראה גן העדן. מתברר שכן יש חיים לאחר המוות - החיים
הפוליטיים! שכל החילונים האפיקורסים יאכלו את הכובע.
וסוף כל סוף אני מבין למה אלוהים התכוון במה שאמרו לי על הקבר: כָּל יִשְֹרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא -
שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים". אז זה העולם הבא של ישראל: מכיוון שאין לי קיום בגוף, אני לא אוכל ולא שותה, לא
ישן ולא חולם, אלא הופך להיות חיה פוליטית טהורה, נשמה זכה וטהורה של האדם הישראלי - הרוח שלי חיה רק מבחירות לבחירות וממשדר
חדשות למשדר חדשות, בלי כל המילוי המיותר שבאמצע. אריסטו צדק! מהות האדם היא הפוליטי, ועכשיו רק מה שחשוב נשאר, וזה מה
שהסתתר מאחורי כל ההבטחות של אלוהים. כך נפש יהודית הומייה יכולה לזכות לחיי נצח - הפוליטיקה ממשיכה גם אחרינו, וכיישות
פוליטית אני ממשיך לנדוד לאורך ההיסטוריה, אל תוך העתיד, מהר בהרבה מכשחייתי את כל החיים המיותרים מסביב:
ובהתחלה זה תמיד נראה אותו דבר. אמנם מפלגות קמות ונופלות, ואני צופה להנאתי איך מי שהיתה מפלגת שלטון נצחית לא עוברת את
אחוז החסימה, ואיך הימין הישן הופך לימין החדש והשמאל החדש הופך לשמאל הישן, אבל תמיד כולם בעצם באותו משחק תפקידים באותה
סקאלה נצחית של ימין ושמאל ומרכז וקיצונים (פלוס מינוס אלה שממילא לא נחשבים - ערבים וחרדים). אבל אז לאט לאט הקידמה מביאה
שינוי בחלוקה העתיקה. כי גם האנשים החיים בארצנו כבר לא חיים בארץ - אלא בווירטואליה. וגם הם מתחילים לדלג על ללכת לשירותים
וכל מיני פעילויות גופניות מיותרות, והופכים לישויות פוליטיות טהורות - נשמות קדושות. שנאמר: עמך כולם צדיקים!
את הביטוי הגופני - החומרי, הנחות - של האדם הולך ומחליף הביטוי הרוחני, הרעיוני, הגבוה: מה שיש לנשמה הקדושה להגיד על
פוליטיקה. ומכיוון שכבר אין גוף, אז הביטוי של הגופני הוא רק בבחירות. כי אחרי כמה עשרות מערכות בחירות שבהן הפוליטיקה
המגדרית מושלת בכיפה, ולאחר שתמיד לימדו אותנו שמה שחשוב זה ימין נגד שמאל, סופסוף אנחנו מגלים מה חשוב באמת: גברים נגד
נשים. אדם הרי מצביע פשוט לפי השבט שלו, מבטא את זהותו, ומה יותר בסיסי לזהות שלך מהמין? הנשים הן הראשונות להיות החכמות
שמתמרדות בכל המבנה הפטריארכלי של ההיררכיות הישנות, ועכשיו כשאין ימין ושמאל - נשים מקימות את מפלגת הנשים, במקום השמאל.
והגברים צופים באימה במחזה, כי ידוע שתמיד 51% מהאוכלוסיה זה נשים, והם לעולם לא יזכו בבחירות למרות שהם מחצית מהאוכלוסיה,
אבל אין להם ברירה והם מקימים את מפלגת הגברים, במקום הימין.
והפרשנים הפוליטיים מתרגשים עד דמעות: הבחירות האלה מייצגות שחר של יום חדש. סדר חדש עלה על בימת ההיסטוריה. ואחרי שהייתי
כבר מיואש לחלוטין מנשף המסכות הפוליטי המעגלי, גם אני כמעט קופץ בקברי מרוב התרגשות מההתרגשות של השדרנים: פעם אחת בחיים
(כלומר, אופס, במוות) יש שינוי אמיתי בעולם. אולי אפילו נעבור מפטריארכיה למטריארכיה! מסתבר שההיסטוריה לא רק חוזרת על עצמה
בעיגולים, אלא באמת יש עתיד, סוף כל סוף פוליטיקה חדשה, נקייה, ברורה, בלי משחקים. ראש בראש: שני המינים.
אבל די מהר מתברר שזה לא מספיק. כי גם בתוך הגברים והנשים יש פיצולים. צ'יק צ'אק הנשים רבות בינן לבין עצמן, ומוקמת מפלגת
שמאל קיצוני - מפלגת הלסביות, וכנגדה מפלגת ימין קיצוני - מפלגת ההומואים. ויש גם את מפלגת הטרנסים שתמיד בוחרת להתמודד
למרות שהיא אף פעם לא עוברת את אחוז החסימה (כי הנציגים שלה עורקים לצד השני), וגם שאר מבזבזי קולות כמו הא-מיניים,
הפאנסקסואליים, או מפלגת איחוד האנדרוגינוס והטומטום, וכל מיני מפלגות קוויריות קיקיוניות שצריך להיות אינטלקטואל כדי להבין
למה הם רצים ומה הם רוצים. והתסכול מהמצב בין המינים ומהחלוקה הבינארית של המערכת הפוליטית התקועה גורם לעליית מפלגת
הבי-סקסואלים, שמנסה למצב את עצמה כמפלגת מרכז שקורצת גם לימין וגם לשמאל ללא אמירה ברורה, אבל תמיד מצטרפת לכל קואליציה.
וכמובן שכמו תמיד מחוץ למחנה יש את המצורעת הנצחית - המפלגה הצנועה החרדית, שנלחמת במפלגות הגאות, ובעיקר רוצה שיפסיקו לדבר
על סקס כל הזמן.
אבל בסוף, אחרי מערכת בחירות יצרית מאוד, מוקמת דווקא ממשלת אחדות לאומית שזוכה לכינוי הגנאי ממשלה סטרייטית, וזו הקואליציה
הכי משעממת שלא עושה כלום. וכל המפלגות הקטנות שונאות אותה ולועגות לפוליטיקה הקטנה והאפרורית שמאחוריה, וריבוי השרים
והדילים: שר לשטיפת כלים תמורת סגן שר להורדת זבל. ושוב פעם חוזרת בסוף אותה פוליטיקה משעממת. כי כשהגוף לא מעניין יותר בלי
הפוליטיקה, אז הגופני הופך לפוליטי, ואז גם הפוליטי הופך למשעמם. ורק דבר אחד עוד מעורר סקרנות ודמיון בעולם. כי זה סוד
הדמוקרטיה ואותו לא מראים בחדשות - איך באות מפלגות לעולם?
וכל הילדים שכבר מזמן הם חלק מהסמארטפון, וכמו המבוגרים אין להם שום קיום גופני מחוץ לרשת (ובעצמם יוצרו במבחנה), לא מבינים
איך זה בעצם עובד בפועל, כלומר יש סקרים, ויש תוצאות, אבל באמצע חסר משהו, מניין באות המפלגות, מהחסידות? וההורים שלהם
מסמיקים ואומרים להם: חכו, זה לגיל 18+. מי לימד אותך לשאול את זה? זה עוד לא לגיל שלך, זה למבוגרים בלבד. כשתגדל תבין. ואז
בגיל 18 אומרים לילדים שהם כבר הפכו למבוגרים, ולכן לוקחים אותם לשיעור לחינוך פוליטי, ללמד אותם את "עובדות הדמוקרטיה".
והילדים פותחים את פיהם בתדהמה, והמורה (אדומה כולה) מסבירה:
פעם בארבע שנים, אנשים מבוגרים מרגישים צורך לעשות משהו. יש לזה כל מיני סימנים ביולוגיים טבעיים, כמו התנפחות של ורידים
בצוואר, או הרמת קול, או מתח בלתי מוסבר, ואיזו התרגשות פנימית כזו. הם מרגישים צורך לעשות משהו פיזי, לא רק וירטואלי, אתם
מבינים? ואז, וזה דבר טבעי לגמרי שקורה בכל עונת בחירות, הם קמים מהמחשב (הילדים מזועזעים) יוצאים מהבית (הילדים מצחקקים
במבוכה) והולכים למקום ציבורי (הילדים מהופנטים בגועל), ושם הם מתייחדים עם המדינה מאחורי הפרגוד. ושם בחושך, בלי שאף אחד
יראה, בפרטיות (חשוב מאוד שזה יהיה בפרטיות!) המבוגרים (כולל ההורים שלכם), מתאחדים עם מצפונם ואוהבים את מדינת ישראל.
ואז אחד הילדים, המופרע מכולם, שואל: אבל איך, איך הם אוהבים אותה?
והמורה עונה רועדת כולה: יש שם איזה חריץ כזה, ולכל אחד מאיתנו יש מטען גנטי. יש כאלה שהם הומואים, או סטרייטיות, או כל דבר
אחר שנתן לנו אלוהים, הכול לגיטימי, המדינה לא שופטת אותנו. וכל אחד מאיתנו בוחר את המטען הנכון שלו, ורק שלו, ולוקח את
החומר הלבן שלו ודוחף אותו עמוק לתוך החריץ השחור הצר, ומשחרר, ואז באותו רגע משתחררים אנדורפינים במוח והוא חש תחושת התעלות
והנאה עצומה, הרגשת אופוריה וסיפוק אדיר, שהנה הוא ביצע את חובתו האזרחית למען הדמוקרטיה - וזה, ילדים, מה שנקרא סקס.