היללה שבתוך כל מילה

העולם שואף אל מצב של אנרגיה נמוכה, שהוא מצב חתולי גבוה יותר, זה החוק השני של החתולודינמיקה, והעצלות הרוחנית היא כבר ברמות כאלה גבוהות שקשה להתעלות עליהן. ובאמת החילוניות הולכת ומאבדת מכוח משיכתה, כי אם פעם היא היתה יותר עצלנית מהדת - היום הדת יותר קלה ממנה, והכי גרוע - יותר טבעית. למי יש כוח לאבולוציה, כשהמדע עצמו תומך בתורת החתולוציה

ה' הוא המלך  (מקור)

חלמתי שאלוהים מחליט שהוא חתול. כי נמאס לו מכל הלחצים. וזה לא שהוא לא מסוגל לעמוד בהם, כי הוא אלוהים, אבל הוא לא רוצה. והוא יעשה מה שהוא רוצה, כי זה רצון אלוהים. אז עכשיו הוא חתול ומה תעשו לו, שהעולם יתעדכן לפי נקודת המוצא הפילוסופית החדשה. כי מבחינה לוגית, לא העולם קובע את אלוהים אלא נקבע לפי אלוהים. וכה אמר אלוהים: מיאו.

וכל המלאכים מתמלאים ביראת החתול השוכב במרומים, ומפחדים שהוא יצוד אותם כמו ציפורים, ולוקחים את הכנפיים ובורחים. והשמיים נהיים נקיים מרוחניות, ואיזו מהות עצלנית משתלטת על כל היקום והקיום. משהו מפונק מאוד קורה בכל תחומי הדעת, ואף אחד לא מבין מאיפה בא הפינוק הזה, מאיפה פתאום אנשים יכולים להרשות לעצמם. ישנים עד מאוחר ודורשים אוכל. אף אחד לא רוצה לעבוד. או ללמוד. רק לעשות מדי פעם זינוק, במאמץ של חצי דקה, ולתפוס איזה משהו שמן, או להחליט שתפסת, ולחכות למחיאות כפיים. אף אחד לא כותב משהו שלוקח יותר מדקתיים, ובטח שלא קורא (כי קריאה כבר נחשבת לסוג נחות של כתיבה, כתיבה גרועה מאוד והפוכה - כתיבה פנימה). ואפילו הפעילות הכלכלית הכי חמדנית מתבססת על חברות הזנק. ישנים עד הצהריים, עושים זינוק אחד, ואז מרגישים שעשינו את היומית, ואפילו נגענו בשמיים (אולי במידה של צדק, בהתחשב באל החדש). לעומת זאת מתברר, שמי שמאבד הכי הרבה ממשיכתו וסובל מהמצב החדש אלו הדתות, שגוססות כולן בעצלות רעיונית מרשימה, שהן דבקות בה במסירות נפש.

אבל מסתבר שהדת הראשונה שהכי קל לה להסתגל למצב החדש של אלוהים חתול זה דווקא האיסלאם. כי אצלם המונותיאיזם הכי פשוט ופשטני, אז במקום אללהו אכבר הם מתאבדים עכשיו עם אללהו חתול, וממילא למי יש כוח להתאבד. מדי פעם הם צועקים מהערסל: ג'יהאד! ומרגישים שעשו מעל ומעבר. אחר כך, הדת השנייה שמצליחה להסתגל למצב בהצלחה זו הנצרות. כי אם בתולה יכולה ללדת אדם היא יכולה גם ללדת חתול. לא? ואז בנו של אלוהים הוא חתלתול חמוד, שאין לו כוח לקום מהצלב, אז הוא פשוט נרדם, גם אם זה קצת לא נוח - הוא כבר סבל מספיק בשביל כל העולם. ואז אֶם האלוהים היא אדונית החתול - והכל מסתדר בול. כבר ממילא לאף אחד אין כוח לסכולסטיקה. זה לא ימי הביניים, זה עידן החתול. וכל מיני אינטלקטואלים עצלנים (כן גם החילונים נדבקו) אומרים: קל יותר לדמיין את סוף העולם מאשר את סוף האגואיזם, וממילא אנחנו חיים בעידן האגואיזם המאוחר (או משהו כזה, למי יש כוח לחשוב בחום הזה, כבר מאוחר מדי בהיסטוריה בשביל לחשוב), וזה האגואיזם השבע, העייף, ובעיקר העצלן. לא איזה אגואיזם מסוכן. לא איזו שאיפה לעל-אדם, אלא לחיית מחמד. והעיקר שחתולים לא עושים מלחמות, נכון?

אבל רק היהדות נמצאת בברוך רציני. כי אם אלוהים הוא חתול, אז עבודת אלוהים - היא עבודה זרה! ומה עושים? למי מתפללים, כלומר, מייללים? והרבנים לא יודעים איך אפשר בכלל לעדכן את ההלכה למצב שאלוהים הוא חתול. אולי צריך להקשיב לא לדבר האל אלא לפיהוק שלו? אולי צריך ששה ימים של שבת ויום מעשה אחד? ואולי במקום זקנים ארוכים צריך להתחיל לגדל שפמים ענקיים? ובמקום תפילין של ראש צריך תפילין של זנב? ואגב זנב, איפה הברית מילה עכשיו? אבל בסופו של דבר, הרבנים הופכים ליותר ויותר שמנים, גאוותנים ועצלנים, וגם אם שום דבר לא מסתדר, כבר ממילא קשה להבחין בינם לבין חתולים שחורים ששומרים על החלב, והתורה הרי נמשלה לחלב בקערה, כפי שכתוב "וחלב תחת לשונך" וכו', וגו', וע"כ, וד"ל, ועכ"ל, ואכמ"ל.

אבל מי שבאמת אכלו אותה הם החילונים. כי מה יכולה להיות חילוניות כשדתיות היא חתוליות. מה הרלוונטיות של כפירה, כשכל מה שאלוהים עושה זה מיאו? מי יכול להיות כופר יותר גדול ממי שמאמין בחתול עם שפם ארוך ובלתי נראה בשמיים שיישן כבר אלפיים שנה? איך בכלל אפשר להיות יותר עצלן אינטלקטואלית ממה שהדת הישנה מציעה? הרי העולם שואף אל מצב של אנרגיה נמוכה, שהוא מצב חתולי גבוה יותר, זה החוק השני של החתולודינמיקה, והעצלות הרוחנית היא כבר ברמות כאלה גבוהות שקשה להתעלות עליהן.

ובאמת החילוניות הולכת ומאבדת מכוח משיכתה, כי אם פעם היא היתה יותר עצלנית מהדת - היום הדת יותר קלה ממנה, והכי גרוע - יותר טבעית. למי יש כוח לאבולוציה, כשהמדע עצמו תומך בתורת החתולוציה, וכל דבר רק שואף לשיווי משקל ולדעיכה ולחזרה למצב מנוחה. הטבע עצמו בעד חתול שחור בשמיים, לפי תיאוריית הפיהוק הגדול על בריאת היקום, ואפילו את החור השחור העל-מסיבי במרכז הגלקסיות כבר החליפו האסטרופיזיקאטים בחתול שמנמן. כי באמת איזה הבדל יש בין חתול שחור לעיגול שחור, אם אף אור לא בורח ממנו, וכל מה שהוא משדר קורס לתוכו, כל מילה שיוצאת מפיו נבלעת בלועו מיד בחזרה. אף אינפורמציה לא יכולה לצאת ממנו החוצה, אלא רק הוא רואה את כל העולם, והעולם לא רואה אותו. בדיוק כמו החתול ברוך הוא.

אז במצב כזה, יש הבדל בין עיגול לחור? ואם תגידו שיש לו כוח משיכה אדיר לעולם, הרי דווקא בגלל כוח המשיכה הזה - דבר לא יצא ממנו לעולם. כי מהירות הבריחה שצריכה להיות מהחושך גדולה אפילו ממהירות האור, אני אומר לכם, אבל אתם לעולם לא תשמעו את מה שאמרתי אי פעם. כי מהירות הקול נמוכה בהרבה ממהירות דעיכתו. ורק הברה קצרה אחת עוד נשמעת בעולם, איזה תדר של יללה שאופף את כל היקום מאז הבריאה ועד קץ כל הימים, במין קרינת רקע קוסמית לכל דבר שנאמר. מיאו.