מדוע נמחקתי מפייסבוק?

אני רוצה להתריע כאן בפניכם על תופעה חמורה של הדרה שנתקלתי בה, נגדנו הקולות הלא אמיתיים בתרבות. לצעוק פה לכל החברים נגד מגפה הרסנית של חזרה לריאליזם, לאותנטיות, אתם רואים את זה אפילו עם טרומפ והגל הפוליטי של האמיתיות בפנים. מגמה של לגיטימציה רק לסיפור האמיתי, במקום לסיפור היצירתי, כל הזמן חזרה לסיפור האישי שמאחורי היוצר

אזעקת אמת  (מקור)

חלמתי שאיזו נשמה טובה דיווחה עליי לפייסבוק שאני לא אדם אמיתי וסגרו לי את הפייסבוק. ונחסמו לי כל הערוצים. ואני לא יודע מי היה מסוגל לעשות לי דבר כזה. מה כבר עשיתי למישהו, הרי אף אחד לא מכיר אותי. איזה מין עולם חילוני זה שמאמין באדם "אמיתי", ואפילו פייסבוק לא נותן לי, למרות שלכל זב חוטם ומצורע יש פייס, ורק פני העיגול לא יראו בציבור. וכל הפוסטים שלי נמחקו, ואני יושב מול המחשב, אין לי למי לכתוב יותר, וכותב שמי שלא רצה אותי בפייסבוק יקבל אותי כפייסבוק. הם עוד יראו מי אני וכמה אני עָגול ושחור באמת, הם לא יודעים את מי הם מנדים! אני אפתח פייסבוק מתחרה לאנשים לא אמיתיים, ואף אחד לא יוכל עוד להפלות ולהעלים אותי על רקע אונטולוגי.

ובפייסבוק שלי אני בינתיים המשתמש היחיד, אז אני מחליט להיות חבר של עצמי, למה לא, זה הפייסבוק שלי ואני אקבע את החוקים, כי אצלנו, האנשים הלא אמיתיים, מותר להיות החבר היחיד של עצמך. ואני כותב בו פוסט ראשון, ומייד ממהר לעשות לעצמי לייק:


אבל במקום זה אני מקבל תגובה מהחבר היחיד שלי (למה אישרתי לו חברות לעזאזל?):


ואני מייד מגיב כדי שהמגיב הביקורתי הזה לא יהרוס לי את הפוסט ויציג אותי עירום ועריה:


אבל הנודניק הזה שוב חוזר, הוא לא יודע להפסיד בכבוד כמוני, אז הוא מנסה לבייש אותי לפני כולם:


ואני מבין שהוא טמן לי פה פח מתמם מתוחכם, הוא מנסה להכשיל אותי או בהלכות צניעות או בהלכות צביעות, ואני משיב לפני שיעשו לי שיימינג:


אבל המנוול לא מוותר, הורס לי את כל הדיון והופך אותו לוויכוח, ועוד בקיר שלי, שזה מקום יותר שלי מהמיטה שלי:


ואני מקלל את היום שהצעתי לו חברות, תכלס הייתי פשוט יכול לחסום אותו ולמחוק את התגובות שלו, ואז יראו רק את התגובות שלי, ולכן מראש אני אכין בהן אליבי למחיקה:


אבל הוא ממשיך לדחוף אותי לכיוון הקיר, הוא חייב לומר את המילה האחרונה:


ואני מנצל את המעידה שלו, ונפגע עד עומק מרכז עיגולי:


והוא לא סותם את הג'ורה השחורה ומשפיל אותי עד לקרקע המציאות:


ויוצא מהעיגול עשן שחור:


אבל הבריון הדיגיטלי שוב דוחק אותי לקיר של עצמי:


והוא לא מותיר לי ברירה, אני כבר עם הגב לקיר וחייב לשים לזה קץ:


ואני לוחץ בשכרון כוח וחוסם אותו חגיגית. אבל, אללי, בכך אני חוסם את עצמי - נמחקתי גם מהפייסבוק שלי! ועכשיו הפסדתי את כל העולמות, מנודה הן בין האנשים האמיתיים והן בין הלא-אמיתיים, ללא מנוח אונטולוגי לכף רגלי, נע ונד ללא אף פלטפורמה להתקיים בתוכה וללא אף ממשק עם הקורא. ברוכים הבאים למדבר של הלא-ממשי.