ברירת שמשון

זה רציני? מה, שוב שואה? מי לעזאזל כותב את זה? איזו היסטוריה לא הגיונית, חלום בלהות. ומפקד חיל האוויר אומר: אנחנו ניירט חלק. חלק יעברו. צר לי. מערכת חץ שלוש מוגבלת. נתפלל לקדוש ברוך הוא. ומוזרה לי האמירה הדתית הזאת ממפקד חיל האוויר. אבל לפי הנוהל, כבר אין זמן אפילו לעכל, בטח שלא להתפלל, אלא צריך להחליט מייד, ועולות על המסכים שתי מילים

“ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו”  (מקור)

חלמתי שאני ראש הממשלה, ויכול סוף כל סוף להקים במשמרת שלי את המדינה שחלמנו עליה ולהפוך אותה למציאות, אבל עם המזל שלי - איראן בדיוק משגרת מטח גדול של טילי גרעין על אזור המרכז. ומעירים אותי מהשינה ולוקחים אותי כמעט בכוח מייד לבור למקלט הגרעיני ואנחנו יורדים קומה ועוד קומה ועוד קומה ומעלינו הולכת ומתקרבת הקטסטרופה. ואני מרגיש מעין מפולת של התודעה, איזו שקיעה הדרגתית אבל גם מהירה מאוד, אולי זו רק מהירות המעלית שדומה כמעט לצניחה חופשית, ועולה בדעתי רק מחשבה אחת, בניגון של ילד קטן שמתבאס: לא שוב פעם.

והמטכ"ל והוועדה לאנרגיה אטומית מגיעים באותה מהירות כמעט כמוני, ומי שלא שם מועלה מייד על מסך מולי, לפי הנוהל המתורגל (כן, משהו אחד עובד במדינה הזאת, אני מתפלא, רק בקטסטרופה טוטאלית פתאום הכל מתקתק כמו שעון). ולרגע אחד נדמה לי שהכל אולי סתם תרגיל, או מתיחה שיצאה מגדר הרגיל, ואני חושב: זה רציני? מה, שוב שואה? מי לעזאזל כותב את זה? איזו היסטוריה לא הגיונית, חלום בלהות. ומפקד חיל האוויר אומר: אנחנו ניירט חלק. חלק יעברו. צר לי. מערכת חץ שלוש מוגבלת. נתפלל לקדוש ברוך הוא. ומוזרה לי האמירה הדתית הזאת ממפקד חיל האוויר. אבל לפי הנוהל, כבר אין זמן אפילו לעכל, בטח שלא להתפלל, אלא צריך להחליט מייד, ועולות על המסכים שתי מילים: מכה שנייה.

ומפקד חיל האוויר אומר: כנף שתיים מוכנה. אנחנו מעלים ומתדלקים עשרות רבות של טילי יריחו. יש לנו כמה דקות לפני שינחתו הפצצות הראשונות, וסביר מאוד שחלק מהן מכוונות לבסיס עמק האלה עצמו, ולכור בדימונה. יש לך דקות ספורות לתת את ההוראה - אנחנו מחכים. ברגעים אלו הטילים מתוכנתים עם עשרות נ.צ. בכל רחבי איראן. טהראן תימחק. גם שאר הערים הראשיות. סכרים, שדות נפט, הכור בבושהאר, הכל מטווח. ואני מסתכל עליו בבעתה ושואל: מה, מה המשמעות?

והוא מסתכל עליי כאילו נחתתי מהחלל החיצון: מכה שנייה! המשמעות היא מליוני הרוגים שלהם על מיליוני ההרוגים שלנו (הוא מסביר בדרך עניינית!), השמדה הדדית. והשפתיים שלי רועדות: מיליוני? לא מספיק מליון אחד? לא מספיק מאה אלף? אולי… ומפקד חיל האוויר אומר: אם יש מטרות אחרות - זה הזמן להגיד. אין זמן. ואני אומר: אולי… אולי נעשה פגיעה יותר תרבותית, יותר סמלית? ומפקד חיל האוויר אומר: יש לנו גם תוכנית כזאת, לפגיעה מקפת בדת האיסלאם, כמענה למוטיבציה הדתית הפונדמנטליסטית, שזו תהיה הפעם האחרונה שמישהו בעל מוטיבציה דתית יחשוב על שואה (המילה יצאה מפיו כבדרך אגב, בעגה צבאית, ואני מתחלחל). אבל אני מדגיש, זו לא דפ"א א'. התוכנית כוללת את כל המטרות המקודשות לאיסלאם: הכעבה במכה תושמד לחלוטין ותחדל להתקיים - מעל עשר פצצות, לא תהיה להם יותר עליה לרגל, אפילו לחול שישאר, מאות שנים תהיה שם קרינה קטלנית. המסגד בקום וכל הערים הקדושות לשיעים יושמדו. הר הבית ישוטח בנשק קונבציונאלי. ואני אומר: מלחמה עם סעודיה? עם כל העולם המוסלמי לעד ולנצח נצחים? השתגעתם? והוא אומר: אני חושב שאתה לא מבין את המצב הגיאופוליטי החדש. אין יותר מדינת ישראל. הזירה היחידה שנשארה זו הזירה ההיסטורית. העם היהודי נגד כל משמידיו לאורך הדורות. אתה חושב על זה במונחים יותר מדי טקטיים. מדובר על נשק אסטרטגי, יותר מאסטרטגי, נשק היסטורי. והמילים נעתקות מפי. הטיעון הטקטי לעומת האסטרטגי היה אמור להיות הטיעון שלי, לא? אני הייתי צריך לומר לו שהוא רואה את הכל דרך משקפת צבאית צרה ושטחית, אבל עכשיו הוא בא לי עם נימוקי עומק מטא-היסטוריים!

ואני אומר: תשמע מה שפיך מדבר. אתה חושב שהעם היהודי יכול לשאת על כתפיו את המשמעות המוסרית של הרג מיליונים? אתה מבין מה אתה אומר? המשמעות של מכה שנייה היא השמדת העם היהודי - יותר מהמכה הראשונה. אתה מבין שאנחנו יכולים לשרוד שואה שנייה, אבל לא גרימת שואה. אין ישראל, זהו, נשארה רק יהדות אמריקה. ואני בא לצעוק שישיגו לי מייד מישהו, אבל אני לא יודע למי לפנות, לרב הראשי? מי פה סמכות מוסרית במדינה הזאת? אפילו סמכות דתית? לעזאזל. המוח שלי מתערבל. ואני שומע את עצמי צועק: תשיגו לי מייד את פרופ' יהודה באואר!

אבל למפקד חיל האוויר אין שום כוונה, ובעיניו גם לא שום סמכות מוסרית, להרפות מהדיון. והוא מרים את הקול: אדוני ראש הממשלה, פה זה לא המדינה האישית שלך, פה זו החלטה היסטורית, האם נהיה שוב כצאן לטבח? אם העם היהודי הפעם לא ישיב את ההרתעה שלו נגד השואה השנייה - תהיה גם שואה שלישית ורביעית. זו ההזדמנות שלנו לומר לא עוד. להראות ששואה של יהודים גוררת גם שואה של גויים. זה הדבר המוסרי! אין לך בכלל סמכות להחליט אחרת בשם מיליוני הנרצחים. אחרי כל מסעות הצלב, פרעות ת"ח-ת"ט, הפוגרומים, שואה 1+2, זו הזדמנות חד פעמית להפסיק את הרצף הזה. אין דבר יותר מוסרי מהמכה השנייה. אתה חושב שהם לא חשבו על הדיון הזה? למה מעיזים לעשות את זה רק לעם היהודי? בגלל שיודעים מאיזה חומר אנחנו עשויים, בגלל שיודעים שאנחנו חושבים שאנחנו עשויים מרוח, אז את החומר אפשר להעלות בכבשן. לא להרוג מיליוני איראנים עכשיו משמעו להרוג עוד הרבה יותר מיליוני יהודים עד סוף ההיסטוריה. אם פעם אחת נשמיד את המשמידים - פתאום כבר אף אחד לא ידבר על השמדה שלנו. כל היחסים בינינו לבין הגויים יתעצבו מחדש. נראה לעולם שהמוסר היהודי האמיתי הוא דווקא מכה שנייה, ולא לחי שנייה. זה היה כל הפרויקט הזה של מדינת ישראל. כל נטל האומה על כתפיך - אל תגמגם עכשיו. ומי יודע - אם היינו נוקמים בגרמנים במיליונים ולא סולחים להם - אז אולי לא היינו פה היום.

ואני אומר לו: מה זה פה, אבא קובנר? אז למה רק את האיראנים? למה לא להראות לכל העולם שהשתגענו, הרי כל העולם הוביל למצב האסטרטגי הזה, כל העולם עמד מנגד בשואה, ועמד גם עכשיו. מהם צריך לגבות את המחיר. עד איפה יכולים להגיע הטילים שלך? והוא אומר: לכל נקודה בחצי הכדור שלנו, ואפילו מעבר. ואני אומר: סבבה. אז למה שלא תטווח את כל בירות התרבות של העולם? למה לא לנקום ברוסיה, עם מוסקבה וסן פטרבורג? ובייג'ינג, יש לכם את הקואורדינטות? כל אלה שיתפו פעולה עם האיראנים. והאירופאים שסיכלו את הניסיונות לסנקציות משתקות ולפעולה של נאטו, בוא נטווח גם אותם, שילמדו. אפילו את וושינגטון, שהיו די אדישים. שיבינו כולם שהיהודים הם משוגעים. שאם הם יושמדו כל העולם יסבול הפעם. שהנקמה תהיה גלובאלית. אם כבר אופציית מצדה וגראנד פינאלה של הסיפור היהודי, אז מוטב כבר שנלך בגדולות. שיבינו כולם שאם היהודים נטבחים - כולם נטבחים. שאי אפשר לשבת כל פעם בשקט מהצד ולצקצק, כמו שהם התרגלו, בכל השמדת עם. ניצור מאזן הרתעה חדש בין עוולות לבין העולם. ונעשה חורף גרעיני כמו שצריך. שלפחות מהפרספקטיבה של כדור הארץ וההתחממות הגלובאלית ובעלי החיים נצא צודקים. ואולי יום אחד עוד יתברר שהיהודים עשו לפלנטה הזאת טובה.

אבל נדמה שהם כבר לא מקשיבים לנאום המבולבל שלי. מפקד חיל האוויר מתאם תיאומים אחרונים עם מפקד חיל הים, כל הצוללות עזבו את המספנות עמוסות בטילי יריחו גרעיניים, כולל פצצות מימן, וניתן לשגר אותן לכל העולם, לומר לצוללות פשוט להיעלם בים ולא ליצור אף קשר עם החוץ עד להגעה לשיגור, ולא יהיה ניתן לעצור אותן. ומפקד חיל האוויר אומר לי במבט איום: קדימה, נגמר הזמן, צריך להחליט על המטרות או לוותר על הכל... ולהבין שמבחינה תרבותית העם היהודי פשוט לא בנוי להגנה עצמית, לנקמה, שאנחנו פשוט לא מסוגלים. תכלס, גם אני מרגיש שאני לא ממש יכול לתת... את ה-"הוראה". אני נורא רוצה אבל המילים נבלעות לי בגרון. מה חטאו מיליוני האמהות הפרסיות. אולי השמאלן יוצא ממני, אבל זה פשוט קצת יותר מדי... ואז מודיעים לי: גם ההיסטוריון פרופ' יהודה באואר - גדול חוקרי השואה בישראל - נהרג בשואה השנייה.

ואני לא יודע למה דווקא מותו של האינדיבידואל הזה, הזקן טיכו, מסחרר אותי. אבל פתאום הולכת ועולה לי תובנה היסטורית חד פעמית, מפעימה. ואני צורח להם: על גרמניה - על הגרמנים הבני זונות! עליהם תזרקו את כל הפצצות, מימן, חנקן, מה שיש לכם - תהרגו, תשמידו את כל הגרמנים ימח שמם ושם זכרם! מה אכפת לי לנקום את תל אביב? את אושוויץ אני רוצה לנקום, אושוויץ!! בכבשנים תשרפו את הגרמנים האלה, הם אלה שהמציאו את הפטנט של שואה, את סבתא שלי תנקמו! כל הצוללות תוצרת גרמניה, כל הטילים, מייד - עכשיו - לשגר - תשרפו את היער השחור, שהריין יתאדה כולו, בפקודה אני אומר לכם את הנון צדיקים - מינכן, המבורג, שטוטגרט, קלן, פרנקפורט, דורטמונד, את חבל הרוהר תכדררו לכדור אש גרעיני, שלא תהיה עיר גרמניה בלי פטריה, ואת ברלין, את ברלין תשמידו עד היסוד, עד עפר, תהפכו אותה לשדה אפר אחד עצום, אני רוצה רייך של קרינה גרעינית בן אלף שנה, שלא תיבנה לעולם, שגרמניה תישרף באש הגיהנום. ומפקד חיל האוויר, מעשי שכמותו, שואל: אבל מה עם כל הישראלים בברלין? ואני אומר: הם - הם שילכו לעזאזל.