ביבי הביתה

אבל אני כבר רואה את עצמי חלוץ בקשר שבין השחור לעולם. העלייה הראשונה של החתולים מרצפת העולם אל המיטה המובטחת, להקים לנו בתוכה בית לעם החתולי הנרדף. והעיקר: לחדש את התרבות השחורה ולמסד את היחס החדש בין החתול החרדי - לאישה. היא יוצאת מהבית, מביאה פרנסה, היא ראש הממשלה, והוא זנב הממשלה, החתול שלה. אלוהים דוגל בשליטה נשית - וביחסים טבעיים בין אדונית לחתולהּ. האומץ להיות נורמלי

שבתי בבית השם כל ימי חיי  (מקור)

חלמתי שאני חתול שחור שלא יוצא מהבית. והאדונית אומרת לי: למה אתה אף פעם לא יוצא מהדלת. אתה לא רוצה לראות את העולם? לפגוש חברים? ואני מתחפר בספה: אין לי חברים.
- אולי בגלל זה? אתה לא רוצה ללכת לים? אתה גר כל כך קרוב לים ואף פעם לא ראית אותו.
- ראית פעם חתול בים? העולם לא מכיר בקיומי. ואני לא מכיר בקיומו.
- אם היה לך קשר עם העולם אולי מזמן היו לך קוראים?
- אולי היה להם קשר עם יצור אחר, ער, לא עם חתול שחולם במיטה. לא אתי.

וככל שהאדונית שלי יותר מציקה אני הופך את הפרקטיקה לאידיאולוגיה. כשהיא קונה לי רצועה, שלא אפחד ללכת לאיבוד, אני נדהם: מה, מה שאת באמת רוצה זה כלב? והיא נבהלת: חלילה, זה פשוט כל כך מתאים לך לקולר. ואני עושה ברוגז: אני שמח ללבוש את הקולר שקנית לי, כי זה מראה שאני שייך לך, ומרגיע אותי שיש לי בעלים ובית, שאני לא חתול רחוב. אבל רצועה? רצועה זה אביזר שליטה. את מבינה את ההבדל בין שייכות לשליטה? זה לנצל את הדבר היפה ביותר ולהפוך אותו לדבר מחריד. להוציא אותי מהבית זה להחזיר אותי לטראומה של חתול רחוב. רצועה זה אביזר שהופך אהבה לשנאה! והאדונית מתנצלת נורא.

ואני עכשיו מבין את האיום הצפוי לי מהחוץ, שהולך ופולש לתוך הבית ומנסה בכוח של כבלים וחוטים וחכות עם פתיונות אינטלקטואליים וקשרים אנושיים למשוך אותי החוצה. אפילו בזנב הוא לא בוחל כדי לנסות להוציא אותי מהמיטה. ואני הולך ומתבצר בתוכה, ויוצא ממנה רק באין ברירה ובאין רואים. והמחשב שלי איתי מתחת לשמיכה ואני כותב את החלומות, ומשתדל לישון כמה שיותר ולהיות ער כמה פחות, ולעולם לא לראות אור יום. והאדונית כבר מצטערת מאוד על הנסיגה החמורה שהיא גרמה למצבי. עד שהסכמתי להוציא את האף מהמחשב ולדבר איתה מחוץ לחלום. אבל אני כבר רואה את עצמי חלוץ בקשר שבין השחור לעולם. חומה ומגדל של הסדין והכרית. העלייה הראשונה של החתולים מרצפת העולם אל המיטה המובטחת, להקים לנו בתוכה בית לעם החתולי הנרדף. והעיקר: לחדש את התרבות השחורה ולמסד את היחס החדש בין החתול החרדי - לאישה.

היא יוצאת מהבית, מביאה פרנסה, היא ראש הממשלה, והוא זנב הממשלה, החתול שלה. אלוהים דוגל בשליטה נשית - וביחסים טבעיים בין אדונית לחתולהּ. האומץ להיות נורמלי. לתקן את הקללה שהגבר ישלוט באישה ולחזור למצב בגן עדן, שבו האישה מביאה לו את פרי הדעת ומצווה עליו לאכול - אחרי שהתייעצה עם הזנב. הרי אם היא נבראה אחרונה, מתוך הגבר, הרי שהיא נזר הבריאה, וצריכה לשלוט בעולם. ולכן העקבים שלה כשהיא חוזרת הביתה גורמים לי שמחה עצומה. וזה בניגוד לסדר המודרני, המנוגד לטבע החתול, שרוצה שגברים יצאו מהבית לעבוד, או הכי גרוע - ללכת לצבא. אני מוכן רק להיהרג בעולמה של חלימה.

ואני מקים מהבית את התנועה נגד יציאה מהבית. בהתחלה עם המון תומכים ביפן, אבל אז כששאר העולם הופך ליפן - עם המון תומכים בעולם. וכל ההולכים על שתיים מנתחים בבעתה את הצלחת התנועה.
ואינטלקטואל אחד אומר: זו מחאה נגד הקפיטליזם! אנשים כבר לא רוצים להיות מונעים בידי כוחות חיצוניים, ומסתבר שאפילו השרירים ברגליים שלנו הם כוחות חיצוניים, אפילו חוקי הטבע הם חוקים מניפולטיביים בעד הקפיטליזם, שלא לדבר הביוכימיה - שתמיד בתפקיד משרתת החזקים.
ואינטלקטואל אחר אומר: אוויל משריש, זו מחאה נגד הגלובליזציה! הכל התחיל מהקורקינטים החשמליים, אפילו בהליכה ברחוב אנשים הפסיקו להזיז את הרגליים. אנשים רוצים שורשים. רוצים בית. חוזרים לקהילה הכי אינטימית. של אדם אחד.
ואינטלקטואל שמרן נזעק: טיפשים ופתיים! זו מחאה בעד ערכי המשפחה והבית. גברים רוצים לחזור להיות חתולים עצלנים בספה. נשים רוצות לחזור להחזיק גברים כחתולים. זו חזרה לסדר הטבעי של חתול ואדונית. הלאה הפמיניזם!
ואינטלקטואלית פמיניסטית קופצת עליו: שוביניסט חזירי! זו הצלחה אדירה של הפמיניזם, סוף כל סוף גברים נשארים בבית ונשים כובשות את המרחב הציבורי והבין אישי, בהתאם ליכולות שלהן, ושגברים ישארו במחשב - בהתאם ליכולות המוגבלות שלהם. ואז במיטה היא האדונית והוא החתול שמלקק ומתחנף לבעלת הבית - בעלת החתול. סוף סוף הפנטזיה הגברית התלכדה עם הפנטזיה הנשית - שליטה נשית. ותודו בזה, שמאלנים, החלוץ היה ביבי.
ואינטלקטואל שמאלני מאבד את זה: אני לא מאמין, את? ימנית! זו מחאה נגד הכיבוש, נגד ההתפשטות הטריטוריאלית, נגד הטריטוריה עצמה, ובעד ההתכנסות, בעד לא לצאת מגבולות מוכרים, ובטח לא לצאת למלחמות. שהערבים יהיו בחוץ והיהודים יהיו בבית, ואז לא יהיה טרור. חתולים וכלבים מסרבים להיות אויבים. הערבי עושה ריקליימינג לכינוי כלב ערבי, זה כלב משובח, כמו סוס ערבי. והיהודים מפסיקים להתנחל לנו בחצר האחורית. הערבי יהיה בחצר, והיהודי יתבצר בבית - ושלום על ישראל.
והאינטלקטואל ההומו אומר: יא רדוקציוניסט מוגבל, הכול אצלך זה רק ימין ושמאל? זו הזדהות של הגבר הסטרייט עם הגבר ההומו. הרצון להיות נשלט ופסיבי ונחדר בתוך הבית שלך בידי האישה, שיוצאת ונכנסת מהדלת ומביאה לחתול חלב. כל הגברים הם בנשמתם הומואים, והנשים בנשמתן גברים, כלומר בנשמתם לסביות, כלומר בנשמתן הומואיות. זה חזון אחרית הימים, כי אחרית מרמז על אחורה, והחלום הוא החזית האחורית של היום.
והאינטלקטואל הירוק אומר: יא שטוף מין הומנואידי, כל דבר אתה רואה רק בצבע אחד, הצבע שלך - ורוד! זו מחאה ירוקה נגד מה שאנחנו עושים לכדור הארץ. אין דבר שאדם, או חתול, יכול לעשות שפחות פוגע בסביבה מאשר לא לצאת מהבית אף פעם. ככל שפחות יוצאים יש פחות פליטות פחמן, פחות חנקן שיוצא מהריאות, פחות חמצן שנכנס למוח, ופחות צריכת אוכל. הישארות בבית והישארות במיטה היא הקיימות העירונית בהתגלמותה, הדבר הירוק ביותר למען הסביבה מלבד התאבדות. והכל בזכות חתול אחד, שהציל את כדור הארץ.