כיצד הפכתי לנאצי ולרוצח המונים

ממילא אני לא אוהב בשר ולא אוהב חיות. הן תמיד נראות לי יצורים מגונים - פחות יראות שמים מחילונים ויותר מסריחות מחרדים. אני נתקף אימה מכלבים שמרחרחים אותי, נבעת מחתולים שמסתכלים עליי, ומעכברים אני פשוט בורח. כל מפגש שלי עם חיות הסתיים תמיד באיזשהו אפקט קומי על חשבוני. כמו הפעם ההיא בגן חיות שנשך אותי פינגווין - כי ניסיתי לשאול אותו איפה השטריימל שלו

אוכל איננו מוסרי  (מקור)

חלמתי שאני הולך לקנות עוף לשבת, ויש הפגנה לפני בית המטבחיים: "רק צמחונים מגיעים לגן עדן - תאוות בשרים מובילה לגיהנום". "קצב - אנס, וגם רוצח". "אל תחטאו בחטא העגל - פרה אדומה זה לא קטשופ". והבחורה צועקת לי: איך זה יכול להיות כשר אם זה לא מוסרי? תגיד לכולם כבוד הרב אם אתה לא מתבייש. ואני מסמיק ואומר לנאספים: להפך, היהדות דווקא הקדימה את הצמחונות באלפי שנים - עם הכשרות. בניגוד לכל העמים אנחנו לא אוכלים חיות בר מן הטבע, אלא חיות מבויתות, והלכות השחיטה לא מאפשרות בפועל הרג בציד. תראי איזו רגישות מוסרית היתה למשה 1500 שנה לפני הספירה! בפועל אנחנו אוכלים את החיות הכי חסרות נשמה ומטומטמות בעולם החי: פרה ותרנגולת. לאכול קוף או כלב זה באמת לא יפה!

והיא פותחת פה: חזיר זה לא חיה מבוייתת? ואני קופץ: בדיוק! חיה שכולה רק לבשר - אין לה חיים - זה לא יפה. לעומת זאת החיות שאנחנו אוכלים הן חיות משק, שגדלות אצל האדם, אבל יש להן שימושים נוספים, כמו חלב או ביצים או צמר, ורק אחר כך אוכלים אותן, כי חבל. לא כל החיים שלהן זה מפעל לבשר, כמו היום. חזיר הוא גם חיה חכמה וחמודה ואנושית מאוד, אפילו עושים עליהם ניסויים כי האיברים שלהם כמו שלנו. אכילת חזיר זה באמת גועל נפש!

ואנשים מתחילים להתאסף סביבי. והיא מרגישה שהיא תפסה אותי עכשיו על חם ומוציאה תמונות: זו תעשיית הבשר הניאונאצית של חיות ששמים עליהן מספרים ושולחים אותן בקרונות של בהמות. הנה תראו איך הם מוליכים את הפרות כצאן לטבח. והכל כשר למהדרין! ואני מזנק: בדיוק, בדיוק! זה הסוד של הכשרות, בניגוד לחיסול התעשייתי של בעלי חיים אצל הגויים, אצלנו מוציאים נשמות רק בשיטות העתיקות, היידניות, הקדם-מודרניות, האיטיות והקפדניות עד גיחוך בדקדוקי דקדוקיהן, וזה הופך את זה לאישי - ולא תעשייתי. זה גם מגביל מאוד את הכמויות ומעלה את מחיר הבשר, ולכן אני קונה אותו רק לשבת ורק בחגים אוכל בקר. זה לא כמו אמריקאים או חילונים שזוללים במזללות, ולכן גם אלוהים מעניש אותם והלב שלהם נסתם והחיים מתקצרים. לאכול בשר ביום חול זו באמת תאווה שפלה ולא מידת חסידות!

והיא רושפת: בחייך, השחיטה הכשרה היא הכי לא הומאנית! ואני נושף: כל השיטות ההומאניות המתקדמות של הגויים הן הלא הומאניות. מוות סטרילי זה ההגדרה של פשע נגד האנושות, כי הוא מוות לא אנושי, ללא כבוד לנשמה. תארי לך שבמקום גז היו צריכים לשחוט את היהודים שחיטה כשרה, ועל כל אחד לבזבז כמה דקות להשחיז את הסכין ולחפש את העורק הנכון בצוואר ולבדוק שאין מומים, ולעשות כוונות ולברך? אפילו נאצים לא היו עומדים בזה. כמה ילדים יהודים היטלר בעצמו היה מסוגל להרוג בידיים? הוא היה נשבר מהר מאוד. הרצח הכי נורא זה רצח וירטואלי בלי דם ובלי קצבים, כמו שמחקו את היהודים כמו קבצים במחשב, ללא מגע יד אדם. אז טוב שיש דם, כי זה לא מאפשר להדחיק את הפעולה. וטוב שצריך להמליח את הבשר שלא תהיה בו טיפת דם, כי זה מראה מה באמת אנחנו חושבים על דם: פויה!

והיא אומרת: שמע מה שפיך שמדבר. ואני אומר: הלוואי שהיה אפשר לחיות בלי לאכול חיות. צריך לחכות לעתיד - לחכות עד שיתבשל על הפלטה החמין מהעתיד. והלוואי שמאית מהאנרגיות והאמצעים שאתם מוציאים על הפגנות הייתם מוציאים על מחקר מדעי של בשר סינטטי יותר זול וטעים מטבעי, ואז לא היו יותר בעיות כשרות בכלל בעולם, וכולם היו צמחונים חוץ מצרפתים. אבל זה כמובן לא יאפשר את המטרה האמיתית - לחנך למוסר, לא? והיא אומרת: למה שלא תתקדם? בוא תנסה לעשות סעודת שבת אצלנו, עם נבטים במקום חיות. ואני שואל: מה, זה יכול להיות במקום בשר? כי בשר זה עסק יקר בטירוף למי שרק חולם כל היום. הרי בשר כולם רוצים ורוח לא שווה כלום, בטח לא לקרוא חלומות, שזה הנקניקיות של הרוח. והיא אומרת: תנסה. אתה תראה. והיא נותנת לי דף שמסביר איך מנביטים, ואני רואה שזה יותר זול מעוף, ועובר לחנות הטבע ממול.

ובלבי גומלת החלטה להפוך לצמחוני. הרי תכלס, למה לי להסתבך בבעיה מוסרית מפוקפקת, שמי יודע אם היא לא צודקת, ואין לי כוח באמת לחשוב על זה, וזה לא מעניין אותי, כי אני בכלל לא רוצה לחשוב - אלא לחלום. ממילא אני לא אוהב בשר ולא אוהב חיות. הן תמיד נראות לי יצורים מגונים - פחות יראות שמים מחילונים ויותר מסריחות מחרדים. אני נתקף אימה מכלבים שמרחרחים אותי, נבעת מחתולים שמסתכלים עליי, ומעכברים אני פשוט בורח. כל מפגש שלי עם חיות הסתיים תמיד באיזשהו אפקט קומי על חשבוני. כמו הפעם ההיא בגן חיות שנשך אותי פינגווין - כי ניסיתי לשאול אותו איפה השטריימל שלו. לעומת זאת צמחים אני באמת אוהב. אפילו קקטוס. לדעתי צמחים פשוט חולמים כל הזמן, ומצב השינה הזה הקדים באבולוציה את מצב העירות - שנקרא, בטעות, חיים. בטח במקרה שלי. ואדם שחולם כל החיים קוראים לו צמח.

אז אני מנביט. ומנביט. ומנביט ומנביט עוד ועוד. ועכשיו כל המיטה שלי מלאה קערות קערות של הנבטות. הפכתי את הסדין לחממה. ואני יושב בין כל הגידולים הנחמדים שלי, כל מי שהצמחתי וטיפחתי והצלחתי, ומרגיש גן עדן. ובסוף, למרות שמאוד חבל לי עליהם, אחרי כל ההשקעה וההשקייה, לבזבז אותם על עצמי, אני נהיה רעב ממש. ואני רואה שכבר נגמר העוף במקרר, ואין ברירה אלא להתחיל לטעום את הקטנטנים שלי. ואני אוכל את הנבטים, עוד ועוד, שעושים קרנאץ' קראנץ' בין השיניים, וזה טעים ומרגיש טרי ומרענן וחי כזה, הרבה הרבה יותר טוב מבשר מת, כל נבט כזה עם הזנב שלו מלא חיים רעננים, ואז אני קולט בבחילה - - שאני בעצם לועס תינוקות. לועס המוני תינוקות חסרי ישע, תינוקות בני יומם שרק החלו לנבוט, ואני לא נותן להם צ'אנס אפילו לחיות יומיים בעולם הזה, אחרי שגרמתי להם סופסוף להיפתח בתקווה לעולם ולהוציא זנב - ואני בעצם עכשיו מבצע פשע נגד האנושות, או בעצם נגד הצמחונות. אני ד"ר מנגלה של הצמחים! רק הרגע יצא מתוכם יצר החיים, וכבר אני מחסל אותם וטוחן אותם בשיניים, במיתה משונה ונוראית, בהשמדה סיטונית, בלי שום מצפון. וזה נראה לי פי מיליון יותר מזעזע מלאכול בשר.

ואני חושב, בעצם למה כוח החיים האדיר שלהם לא מכריע אותי, למה הם לא ממשיכים לנבוט לי בבטן, ולצמוח מתוכי ולאכול אותי במקום שאני אוכל אותם, כי כמה חיות יש בהם, ולמה המוות - שהוא אני - מנצח אותם, ולא הם הורגים אותי מבפנים? הם הרי נראים לי הרבה יותר חיוניים וצעירים ויפים ותאבי חיים ממני, כל זנב שורש חמוד כזה שיוצא מהם בכמיהה לחפש מים, מלא חלומות ושאיפות, הוא כולו רצון חיים טהור - שאני איבדתי לפני שנים. ואני קולט שכל התינוקות הללו נכנסים לי לקיבה - ומתים מוות נוראי בחומצה, אין להם סיכוי. זה יותר גרוע מתא גזים הדבר הזה, ואז בשירותים אני מדחיק את הדבר הנורא שעשיתי, זה כמו הקרמטוריום, ושם אני שולח אותם לביוב הרחק ממני, כמו הררי האפר של היהודים, והתחת שלי הוא בעצם זונדר קומנדו מבחיל. איזה מין דבר נורא אני. שואה מהלכת. מכונת מוות. מחנה השמדה. אושוויץ, זה מה שאני. אני אושוויץ.

ואני לא מאמין שהייתי מסוגל לעשות את זה כל החיים. אורז, הרי מה זה? אני קולט פתאום. וחיטה? כולם הרי זרעים שהוצאו מהצמח, אינספור עוברים שנעקרו מבטן אמם, בעודה בחיים, בדיוק כמו שהיו עושים הגרמנים. לא לא, אני תופס, הרי זה שקר כזה נוח שאנחנו קוראים להם זרעים! כאילו זה זרע אנושי שלנו שאפשר לשפוך אותם במיליונים, וזה כזה כיף. הרי לא מדובר בזרעים מיקרוסקופיים שעוד לא פגשו בכלל ביצית ולא יגדלו מעצמם, אלא ממש בילדים קטנים. תירס חם - זו זוועת אנוש, לבשל את האמא עם כל הילדים שלה. ורק בגלל שאנחנו לא קולטים את הסבל של הצמחים, הרי היום יודעים שצמחים כן מרגישים, וכן מגיבים, אפילו למוזיקה קלאסית, שתרנגולות לא מבינות בחיים. רק בגלל האטימות הנוראית שלנו לצמחים שהם שונים מאיתנו, והדה-הומניזציה שעשינו להם, אנחנו מסוגלים לאכול לחם, או לרסק את הענבים המסכנים, ולשתות את דמם, את מיץ החיים שלהם, שבכלל לא יועד לנו, אלא היה הבנים היקרים שלהם. לא, לא, זה פי מיליון יותר גרוע מבשר. לאכול אורז זה כמו לגרוס בפה שלך אלפי אפרוחים חיים כל יום. בשיניים. כן, אני אשם בפשעים נגד הצמחונות, פשעים לא אנושיים - שותף בחטא ההיסטורי עם הכי הרבה רוע ולכן הכי הרבה בנאליות של האדם - והעונש הראוי היחיד הוא מוות, להירקב בקבר ולהפוך לדשן לצמחים. אבל בינתיים - עברתי לתזונת פליאו.