היסטוריה אלטרנטיבית של מדינת ישראל

אפילו אם המשיח יבוא הוא לא יפתור את הסכסוך (ולכן חבל להתבזות). בסוף עוד יחשבו שאין תוכנית אלוהית והכל היה פארטץ' אחרי השואה (כמו תמיד), או יותר גרוע - שזו תוכנית מחורבשת וחובבנית, משהו כמו יציאת מצרים שנגמרת בחטא העגל. אז הגיע הזמן לתוכנית ב'

"נקע גלגל הזמן, חרג מעל כנו; אבוי לי כי עלי לשוב להתקינו!"  (מקור)

חלמתי שמלאך ההיסטוריה מנסה לשבש את ההיסטוריה, או להציל את עם ישראל, תלוי בפרספקטיבה. כי אלוהים שם למעלה מחליט להתעורר מהחלומות ולהתערב בהיסטוריה הישראלית, כי מה שלא הצליח בתקופת התנ"ך - אולי יצליח בתקופת "קיצור תולדות האנושות". כי הכל השתבש, הגאולה לא הגיעה, אפיל לא אחרי השואה, ואפילו אחרי הקמת המדינה, ואפילו אחרי שקראו מלא תהילים. ואפילו אם המשיח יבוא הוא לא יפתור את הסכסוך (ולכן חבל להתבזות). בסוף עוד יחשבו שאין תוכנית אלוהית והכל היה פארטץ' אחרי השואה (כמו תמיד), או יותר גרוע - שזו תוכנית מחורבשת וחובבנית, משהו כמו יציאת מצרים שנגמרת בחטא העגל. אז הגיע הזמן לתוכנית ב' - אבל אף מלאך לא הכין תוכנית מגירה, כי מי מכין תוכנית ב' לאלוהים. זו כפירה. לכן כדי שאלוהים לא יצא רע, כמין כותב כושל שלא שולט בעלילה, צריך לחזור אחורה - ולתקן את הנקודה שממנה הכל קרה.

ומלאך השם יורד מן השמיים, תוך כדי הזיופים של "אל תלחשו תפילה", לעבר עצרת השלום, אל הרגע שבו הכל השתבש, כדי להציל את אוסלו, ושולח את את ידו כדי להסית את היד, ויגאל עמיר לא רוצח את רבין. איכשהו שלושת היריות התפספסו (הכותרות: ניצל בנס!), וכל המדינה בתדהמה, ניסו לרצוח ראש ממשלה, ראש השב"כ מתפטר, יגאל עמיר מחייך במשפטו, וטוען שהוא הרגיש שנגעה בו יד אלוהים, אבל ברור כשמש שזו הצגה משפטית של אי שפיות זמנית, והוא מקבל מאסר עולם, וכולם מפנטזים על הצמה של מרגלית שהלכה איתו לאורך כל הדרך, ו... ו... לא קורה כלום. חמאס מפוצץ את האוטובוסים, ביבי מנצח בבחירות הישירות, עושה את אותם דברים, פולט את אותן אמירות, אוסלו לא מוביל לאף מקום, פרס הלוזר מחליף את רבין אבל מוחלף לפני הבחירות בברק, שמנצח את ביבי, וכל ההיסטוריה ממשיכה בדיוק אותו דבר. הכל אותו זבל. ובסוף רבין מת מסרטן ריאות, ועושים לו הלוויה ממלכתית, וקלינטון מגיע ואומר "חבר אתה חסר" (הוא ממש נכתב בידי תסריטאי הקלינטון הזה). ופרס כרגיל שוכח למות - לא לפני שרבין מלכלך עליו בראיון אחרון כמה אמירות קטלניות, שזו סגולה לאריכות ימים. שיעול.

ומלאך ההיסטוריה מחכך בכנפיו. אולי זה היה מוקדם מדי, וההיסטוריה לא היתה בשלה, המדינה היתה לפני ההתבגרות שלה, ועוד לא היו לה שדיים. איזו עוד נקודה קריטית היתה, שבגללה הכל התחרבש? ומלאך השם שוב יורד מן השמים, אל עבר חוות השקמים, שם שרון הרגיש לא טוב והלך לישון, ומעיר אותו מהשינה בדגדוג עדין באוזן בנוצה שתלש מהכנף (אאוץ'), והוא פולט שטויות מבולבלות שנגלה אליו בחלום מלאך האלוהים, ומטיסים אותו לבית החולים, והוא לא מתמוטט אפילו, וההיבריס שלו רק גדל ומשמין, והוא מתלוצץ על הוראות הרופאים, עד ששלושה חודשים אחר כך, באופן עצמוני שאפילו המלאך לא צופה, כל הדם עולה לו לראש ומתערבב עם השתן בסמטוחה אחת גדולה, והוא שוב צומח בבית החולים, והמתנחלים שוב צוחקים: "אל נא תעקור נטוע" - ו… לא קורה כלום. הכל אותו דבר. אולמרט נבחר. לבנון השנייה. ביבי. ביבי. ביבי. ביבי. ביבי. עד שאפילו למלאך נמאס. איפה אפקט הפרפר שסיפרו לנו עליו?

והמלאך מבין שכנראה צריך לחזור הרבה יותר אחורה, לרגע המכונן של ירידת ההיסטוריה הישראלית ממסלולה, ולמנוע את מלחמת יום כיפור. והוא ניגש לדדו ולוחש לו באוזן בשנתו: תהיה מלחמה. אני, המלאך השומר של ישראל, נותן לך התראה. ודדו מתעורר אפוף חרדות וקורא לזעירא ולא קונה את הקונספציה ועושה איפכא מסתברא ורואה את כל הסימנים ובא לראש הממשלה עם התרעה למלחמה - וגולדה אומרת: מצויין, ניתן להם להתחיל. שלא יאשימו אותנו אומות העולם שאנחנו התחלנו. אל תגייס מילואים, ולא נרגיז את האמריקאים, שהפעם יהיה ברור לגננת מי התחיל (הם!) ומי הקורבן (אנחנו!), ואתם הבחורים הטובים גיבורי ישראל תעשו להם ששת הימים, בזכות הרוח שעליונה על הכוח, כפי שכתוב "ורדפו מכם חמישה מאה, ומאה מכם רבבה ירדפו, ונפלו אויביכם לפניכם לחרב". וכמו בכל מלחמות ישראל - ההיבריס מנצח. צפירה.

והמלאך מיואש לגמרי, ויורד אליי, שנמצא בקצה של הפינה הכי שולית במדינה כולה - בחוד החנית של חוסר התכלית, מין גלגל שחור משוחרר שלא קשור לשום דבר במערכת, בורג משוגע לגמרי, ושלכן גם אם יהיה חסר - המערכת לא תשתגע. והוא אומר: אולי דווקא ממך צריך להתחיל את השינוי? כי אולי לא צריך לעצור את סיבוב ההיסטוריה בלב סופת ההוריקן, אלא צריך לעשות השינוי דווקא מהגולם, עוד לפני רפרוף כנפי הפרפר. שם האפקט המדובר. לא בכוח, אלא דווקא במוח, כלומר בשינוי קטנטן בחלום, כמו שאלוהים אוהב לגעת בהיסטוריה, ברפרוף, באמצעות רעיון, ולא באמצעות מכות מצרים.

ואני מתעורר: אתה צוחק עלי? אתה יודע כמה רעיונות יש לי? כמו זבל. שורה ארוכה ארוכה של רעיונות נפל. ולא סתם, רעיונות נפלאים! אני הגולם הפורה ביותר במדינה. אתה יודע שכתבתי כבר מעל לעשרה ספרים? וכמה אנשים קראו אותם? אתה יודע שיש לי יותר ספרים מקוראים? מה אתה חושב, שזה היהודים של פעם, שעניינו אותם רעיונות? שאמרו וואלה, זה מעניין, לא נשמע כדבר הזה, בואו נשב ונקרא עוד? הרעיונות שלי היו יכולים לשנות את ישראל? את העולם כולו הם יכלו לשנות. אחד אחד מקוריים, חדשניים, משמעותיים, אוי רעיונות אהובים שלי, שמתו לפני שנולדו. רעיונות מסכנים, שאיתרע מזלם לעלות ולבקוע דווקא במוח של גולם. ומי צריך עוד נודניק במיטה שהוא מעבדה רעיונית, ומדגרה לאסכולת מחשבה שלמה, כמו וירוסים הם מזהמים אותי, ומקדיחים את מוחי - אבל כמה שהם רחוקים מוויראליות, פתוגנים חמודים שלי, שמדביקים אותי שוב ושוב במחלות רוחניות - כי אני מדביק את עצמי. אליי אתה בא?

והמלאך נאנח: אז מה אפשר לעשות, להניח למדינה להתדרדר לגלות נוספת? בוא תביא רעיון, אם אתה כזה גאון. ואני מתרגז: זה לא עניין של שכל. היהודים הם כבר מזמן לא עם של חולמים. לא שמת לב שהם הפסיקו לחכות למשיח? שאין להם נביאים? שאין להם שום מימד רוחני עתידני יותר? הטעות שלך, כמלאך ההיסטוריה, הייתה לחשוב שהפוליטיקה משנה משהו, אבל המישור הפוליטי חסר משמעות בישראל. ראש הממשלה הוא לא מחליט ולא מקבל החלטות, אלא הוא בעצם כובע של המדינה, כי בניגוד למדינות אחרות אין כאן היררכיה ואין שלטון, וחוק זה צחוק וההלכה זו בדיחה (כי מה היהודים למדו, מה הם באמת למדו מהגמרא? שכל הוראה, אפילו של אלוהים, היא רק נקודת הפתיחה של ויכוח אינסופי). ולכן אצלנו מצווה באה בעבירה, ולכל יוצא מן הכלל יש כלל, ולכל גבול יש תעלול, וכל עצימת עיניים היא קריצה, בקיצור - יהודים פשוט לא יודעים מה זה מדינה. אתה חושב שביבי זו הבעיה? ביבי זה בסך הכל הכובע של הבעיה. ולפעמים מתחשק להסיר את הכובע רק כדי שתראו שמתחת יש עוד כובע, ועוד כובע, ועוד כובע, ואין ראש. אין מלך בישראל. איש הישר בעיניו יעשה. הבעיה היא בעיה רוחנית, לא פוליטית, והיא בעיה של מחסור במימד חלומי למציאות, של מחסור בספרות - כדרך חיים. יהודים לא יכולים לחיות בלי ספר. ולראשונה בתולדותם - הם חיים היום בלי ספר. התנ"ך לא היה איזה תוצר לוואי של תקופת המקרא, אלא תקופת המקרא היתה תוצר של התנ"ך. הספר מכונן את החיים. מה התקלקל בישראל? שפעם לישראל החילונית היה ספר - התנ"ך (זה לא חייב להיות. אני דווקא חושב שהספר שמדינה מודרנית היתה יכולה לחיות עליו זה הזוהר. לא מדינת הלכה - אלא מדינת קבלה). ומה שהשתבש לה זה שהיום אין לה ספר, והיא גם לא כותבת אף ספר, ולכן גם לא חיה ספר. הבעיה היא שעם הספר - הפך לסתם עם. וכעם הסתם הוא די סתום. אם מישהו יכתוב על אלוהים, על מיתוס, או אפילו על המלאך הכי פוּשט - הם פשוט יגחכו.

ומלאך ההיסטוריה אומר: אז אין עוד נקודות שבהן אני יכול להשפיע? הכל נשאר למלאך הספרות? ואני אומר: יש רק ארגון אחד בישראל שעוד משנה בו מי הקודקוד, ושבו יש משילות, ולכן מנוף השפעה על המציאות. אם גלנט היה רמטכ"ל היתה פורצת מלחמה עם איראן. אם אייזנקוט לא היה רמטכ"ל היתה פורצת אינתיפאדה רביעית. אם חלוץ לא היה רמטכ"ל לא היתה פורצת לבנון השנייה. ולכן אתה רואה שכשרמטכ"ל מגיע לפוליטיקה הוא לגמרי אידיוט. ואתה תופס את הראש - איך זה יכול להיות? כי ראש לא יכול להיות כובע. לא צריך להיות גאון כדי לשלוט באנשים שעושים מה שאתה אומר. כל אידיוט יכול לעשות את זה. אבל כדי להישלט בידי אנשים, ועדיין להכיל את הכל כמו כובע, כדי לתת תחושה שיש בתוכך ראש - בשביל זה צריך להיות גאון כמו ביבי. אני אומר לך מניסיוני בתחום הכתיבה, למשל: זה מאוד קל להיות תוכן, אבל קשה מאוד להיות צורה. וראש - הוא מה שנותן תוכן. אבל כובע - הוא מה שנותן צורה. ומכיוון שאף פעם לא מבינים מה אני אומר, אתן דימוי נוסף. זה נורא קל להיות גבר. כל אידיוט יכול להיות גבר. ואפילו מנכ"ל. אבל להיות אישה - זו כבר גאונות. למשל, להיות אמא, או להגיע לסיפוק מחדירה - זה מצריך יכולות רוחניות גבוהות באמת. היכולת להכיל בתוכך - להיות גבר נשי ונשלט כמו ביבי - שהוא נשלט בידי כל המדינה כולה, זה כישרון אדיר, שיש רק לכותבים הגדולים ביותר, שמכילים בעצמם חברה שלמה (לא סתם קוראים להם גדולים). לכן, אם אתה פוגש ענקי רוח, אתה מבין למה הם כאלה ענקי עולם, לא בגלל שהם הראש של העולם, אלא בגלל שהם כובע שלו. ואלוהים - הוא השטריימל של העולם כולו. ספירת הכתר. ולכן בריאת העולם היתה מבחינת אלוהים אקט של צמצום עצמי אדיר ויצירת החלל הפנוי להכלה של העולם - הפעולה של הפיכה לכובע. לא כמו מלאכים נחותים של ההיסטוריה, שעסוקים במשחקים של ראשים, ומשכנעים איכשהו את קהל הקוראים וציבור הכותבים שהשאלה החשובה בחיים היא: מי יהיה ראש הממשלה. כי השאלה הכי חשובה - היא שאלת הכובע.