הג'נוסייד-קורקט

זה כל כך מרגש אותי להיות מָחוץ מתחת לאשתי, שאני מתחיל לטעון כדי לחמם אותה שהיא תמחץ אותי שוב, יותר, כבד, חזק, שהיא תחנוק אותי עם שני השדיים הענקיים שלה, שהיא תסתום לי את הפה בכך שפשוט תסתום לי את הפנים, כדי להרגיש את נחיתות הגבר מתחת לאישה בימינו, ואת עליונותה הרוחנית והגופנית והמינית של האישה, שמעוררת אותי נורא, ובמיוחד המימוש המלא של זכות האישה על גופה

עובר ערבי. סתם, עובר יהודי. סתם, עובר גרמני  (מקור)

חלמתי שאשתי אומרת שמפחיד להביא ילדים בימינו ושהיא לא רוצה להיות בהריון. ודי זהו כבר לא צריך כיום להביא ילדים, וילדים לא טובים לסביבה. ולכן אני הולך ודואג לנו לגיבוי, לכל צרה שלא תבוא, נעזר בממשלת גרמניה שנותנת מימון, לשבט שני תאומים שמתו בשואה, דוד שלי ועוד דוד שלי, שיהיו לבינתיים. ככה היא תוכל להתחרט, כשהיא בטוח תרצה ילדים בהמשך (היא בכל זאת אישה למרות שהיא אשתי, לא?), ונגדל אותם. נהיה הורים בלי שהיא תהיה בהריון. ואני לא מבין איך נותנים לי בעצם הבירוקרטיה הגרמנית לגדל את שני אלה, שהרי אני מכיר אותם, ויודע מה יצא מהם בסוף, והם לא מתו בשואה, אבל כמו יהודי טוב אני לא מתווכח עם הבירוקרטיה, בטח לא עם הבירוקרטיה הגרמנית, אם הטעות לטובתי. לא מעמיד אותם על טעותם, למרות שנראה לי מוזר שהגרמנים טועים. נותנים לך - תיקח.

ואני הולך לתאום הפחות מוצלח, זה שהתנצר והתנתק מהמשפחה, ומספר לו, כדי לעזור לו מראש, שיהיה מודע, שיש לו גנים לא טובים והוא צריך להתגבר עליהם, שהוא כזה כעסן ולא נחמד, ונראה שהילד-תינוק לא לוקח את זה טוב, את מה שאני אומר. אז אני מעדן ואומר לו: לא עצבני, אלא עקשן, אתה עקשן גדול כמו פרד ולכן תוכל להגיע רחוק, כמו דוד שלי (שהוא אתה בגלגול קודם) שהפך בסוף למדען דגול אבל מסתגר וגוי גמור, כלומר יש לך פוטנציאל. והוא עושה פרצופים קשים מאוד לפנים של תינוק, של אנטי, ואני אומר לו זה רק גנים, זה לא חייב להיות אתה. אבל אני כבר לא מאמין שהוא באמת יתגבר על זה, ולא נעים לי ממנו שהחיינו אותו, את המסכן, לעומת הדוד המוצלח, אחיו התאום, שהוא גדול בתורת הנסתר. ואני לא מבין באמת למה החייתי את שניהם, מה, זה בא בעסקת חבילה? למה לא חשבתי קצת.

אולי כי הם בקושי ניצלו, וגדלו אצל נזירות, כי האמא מסרה את התינוקות התאומים ב-42 ואז לא חזרה, לא באה לקחת אותם, והגרמנים חושבים אולי שהם מתו, ושהם הרגו אותם, ולכן אישרו לי את המענק המוזר זה. כי יש איזשהו טרנד שמאל עולמי של החייאת קורבנות ג'נוסייד בשיבוט באחריות הרוצחים, משהו שמחליף את הפוליטיקלי-קורקט, ולכן לבנים מהדרום מגדלים שחורים שמתו כעבדים, ובמערב ארה"ב מגדלים בתוך כל משפחה אינדיאניים. וגם אלינו הטרנד הזה הגיע, ויש שמאלנים שמגדלים ערבי בבית והימנים כועסים שזה לא נכון ושקר שהרגנו את הערבים ושככה השמאל משתף פעולה עם האנטישמיות והתעמולה השקרית של דיר יאסין. אבל עכשיו, לפחות גם אני ניצלתי את הטרנד לטובת גידול חילונים במשפחה חרדית, וחרדים במשפחה חילונית, בשיטת קן הקוקיה - ובמיוחד שני העילויים האלה. ואולי הם שיש להם את המוח של סבתא שלי, שגם אני זכיתי במוח כזה, אולי הם כן ינצלו את המוח הזה כילדים בתחילת המאה ה-21 לעשות משהו אמיתי, שאני כבר לא יכול. כי גדלתי במקום שלא איפשר להתפתח.

ואני הולך לאשתי ומספר לה תראי מה השגתי במבצע שני ילדים שנוכל לגדל אם נרצה, שבינתיים במעון גדלים מעצמם, כמו באינקובטור מתוצרת גרמניה (אני מדגיש שתדע שזה אינקובטור טוב). ואשתי נדהמת עלי מה אתה משוגע מה עשית, אני לא רציתי ילדים ועכשיו יש לי שניים? וגם אני קולט לא מבין מה עשיתי, איך יכולתי לעשות דבר כזה, הרי הם בכלל לא ילדים שלנו, ואם בקושי רוצים ילדים, בטח שאני לא רוצה לגדל ילדים שלא שלי. ואני משאיר אותם במעון הגרמני. שילמדו גתה ושילר. ואפילו היינה.

ואני מלטף לה את הבטן במיטה ואומר לה למה את מפחדת לגדל ילדים, יש להם מוח יהודי, אולי יצא ממנו משהו גם בימינו. והיא מושיבה אותי על המיטה לידה, ונראה שיקרה משהו במיטה, אבל במקום זה היא מתחילה להתווכח אתי (כי גם לה יש מוח יהודי, והיא פתאום בחלום מדענית מוח או משהו, או לכל הפחות מישהי שקראה משהו על המוח באינטרנט באתר לאמהות יהודיות): המוח של הילדים נפגע היום קשות. אתה לא רואה מה קורה? זו תחילתה של שואה נוירולוגית. כמו המלחמות של המאה העשרים, של הפיזיקה, כי זה היה המדע של המאה העשרים, ככה יהיו עכשיו המלחמות של מדעי המוח. אתה לא מבין איזו השפעה יש לילד שיש לו אנדרואיד עוד ברחם. שזה הדבר הבא. ילד שלא בועט באמא שלו בהיריון מבפנים, כי מכניסים לו במי שפיר סמארטפון שלא יפריע. וגם בלידה הוא לא בוכה כי הוא מרותק למסך. זה הילד של העתיד. אתה רוצה לגדל מפלצת בבית?

ואני מסתכל על המיטה: בגלל זה לא להביא ילדים? בגלל זה כן להביא אותם. תפסיקי להיות כזאת אמא של בשר ושניצל ובטן והיריון. הכל הפוך אצלך. הדבר הכי טוב למוח זה לגדול בסביבה שבה הוא ידרש לתפקד בעתיד, בגלל זה הוא יוצא ממך לא בשל ולומד להסתגל, בניגוד למוח של חיות. ולכן צריך לגדל ילדים בימינו בתוך המחשב - כי בתור מבוגרים הם יחיו בתוך המחשב. ואנחנו דור המדבר שלא נזכה להיכנס למחשב - אלא רק להשקיף על העתיד מרחוק, מהר נבו. ודווקא לכן - אנחנו צריכים להיות הדור שמקבל את התורה החדשה, בשביל הארץ החדשה. והמרחב החדש הזה הוא הארץ המובטחת של העתיד, שהיא לא ארץ אמיתית אלא וירטואלית, כדי שלא נצטרך לכבוש אותה מהכנענים ולעשות להם ג'נוסייד ואז כל אחד יצטרך לגדל גרגשי, חיווי, פריזי ויבוסי בבית.

ועכשיו אשתי, שהרבה יותר גדולה וחזקה ושמנה ממני, מתנפלת עלי במיטה, ומצמידה אותי למזרון, אבל במקום לעשות מה שאני רוצה (כי זה מאוד מרגש אותי!), היא אומרת: אתה לא תגיד לי מה לעשות עם הבטן שלי. כמו שאני לא אגיד לך מה לעשות עם המוח שלך. תחלום עד מחר על הריון. מביא לי מהסופרמרקט שני ילדים מהשואה במבצע 1+1. אתה לא יודע שלא קונים במבצעים, שמה שעולה בזול עולה ביוקר? ואני אומר (וזה מאוד מרגש אותי להפסיד לה בוויכוח): זו תוצרת גרמניה! לא מספיק טוב לך? איזו יהדות יותר טובה היתה אי פעם בתולדות האנושות מיהדות גרמניה? ואשתי מוחצת אותי: יא טיפשון תמים בדורותיו. אתה לא מבין מה קרה? היא היתה יותר מדי טובה. אתה לא מבין למה הגרמנים מגדלים אותם שוב? איך כל גרמני רוצה ילד יהודי בבית?

וזה כל כך מרגש אותי להיות מחוץ מתחת לאשתי, שאני מתחיל לטעון כדי לחמם אותה שהיא תמחץ אותי שוב, יותר, כבד, חזק, שהיא תחנוק אותי עם שני השדיים הענקיים שלה, שהיא תסתום לי את הפה בכך שפשוט תסתום לי את הפנים, כדי להרגיש את נחיתות הגבר מתחת לאישה בימינו, ואת עליונותה הרוחנית והגופנית והמינית של האישה, שמעוררת אותי נורא, ובמיוחד המימוש המלא של זכות האישה על גופה. וכל זה הופך למושלם ממש, כי תוך כדי אני מתחיל לשמוע מבחוץ רעש של מוזיקה ערבית (וידוע שהערבים אוהבים נשים ענקיות. ואישה שמנה היא אישה יפה, וזכותה לאכול כמה שהיא רוצה!). כי הילד של השכנים השמאלנים, שוב משמיעים לו אום כולתום בקולי קולות, כדי לתת לו לבטא את התרבות הערבית שלו, ולא לנכס אותו, וכבר מגיל שלוש אמא שלו דוחפת לו נרגילה שלא יצא יהודי, במקום מי שהוא.

ואז כל הילדים האלה בכל העולם (ולגרמנים יש פתאום משפחות הכי מרובות ילדים בעולם, כי הם גם טובים בשיבוט תעשייתי - וגם בהשמדה תעשייתית), מגיעים לגיל מצוות ועושים להם טקס של יציאה מהארון, ומספרים להם מי הם, ומה עשו להם, ושההורים שלהם הם האשמים במה שקרה להם, וככה כל הילדים האלה שונאים את ההורים שלהם (לקול צהלתם של הימנים). אבל ההורים אומרים זה טוב שהם שונאים, אסור לגזול מהם את הזעם, את המחאה, זה טוב שהם שוברים חפצים בבית ומרביצים לאחים שלהם ומקללים את המבוגרים - צריך לתת לזה לצאת. מי שלוקח מהם את הזכות אפילו לכעוס - הוא לוקח מהם את עצמם ואת המורשת שלהם, ואלה הם הורים לא טובים, שמגדלים את הילדים בשביל עצמם, ולא בשביל הילדים עצמם - בדיוק ההגדרה של הורים רעים. וזה שהילדים שלנו שונאים אותנו - זו ההוכחה שאנחנו הורים מצויינים.