ישן כמו תינוק

מה המחמאה הכי גדולה למאהב? אני מרגישה שהוא קורא אותי מבפנים. וזו, בפשטות, הסיבה שיש יותר ויותר הומואים - כולם רוצים להיות פסיביים במין, גם גברים. כולם רוצים להיות עצלנים ונחשקים ומחוזרים ושמישהו אחר מתאמץ להצחיק אותם, ולא הם אותו, והם רק שוכבים אחורה על הגב או על הבטן ונהנים. וזה גם הסוד למה בכלל אנשים מעדיפים סרט לעומת ספר

קל כמו לדחוף סוכריה לתינוק  (מקור)

חלמתי שיש לאשתי תינוק שהוא לא שלי, כי אני לא מכיר את התינוק הזה, והוא גם נראה מוזר קצת כמו בובה של תינוק. אבל אני לא רוצה להעיר אותה למרות שהתינוק עושה עלי פיפי ומשפריץ אני אומר שאסתדר לבד ובלי להתרגש מהתינוק שלה. כי אני יודע להחליף חיתול ולשים עליו, וככה היא תראה שאפשר לסמוך עליי ושאני לא צריך להעיר אותה בשביל דבר זה. אבל אני לא מצליח, ואפילו מתקשה להרים את התינוק בלי שהוא יפול, ומפחד שהתינוק שלה יפול לי על הרצפה ואוי ואבוי ואני תופס אותו - אבל הוא מחליק ונשרט לי מהציפורן ונהיית עליו שריטה לכל האורך, ירד לו הצבע, והוא כמעט נפל לגמרי ובמזל היא לא התעוררה.

ואני חושב איך להוריד מהתינוק את השריטה שהיא תראה, צריך למצוא צבע של תינוק כדי לצבוע אותו, שזה לא יבלוט וכשהיא תקום היא לא תגלה שדפקתי לה את התינוק והייתי לא אחראי. ואני מחפש בתמרוקים שלה, או איך שקוראים לזה של נשים, לא מתקופת המשנה, נזכרתי - קוסמטיקה, איזה צבע שיהיה דומה לעור, אבל כל צבע מתערבב לי ומתחיל להיות תינוק ממש מכוער, מין מפלצת של ילד, עם גבות עבות וכועסות, ולחיים פודינג אדום, או איך קוראים לזה נשים? נזכרתי - פודרה. והיא בטוח תראה שזה תינוק לא טבעי. והתינוק כל הזמן בוכה מעיר אותי מהחלום ולא מאפשר לי להתרכז לטפל בו. לא מבין את חשיבות הרציפות בטיפול. כל הזמן מפסיק לי את המוח ואני צריך לחזור להתרכז, לחזור להתרכז בבעיות הגדולות של העולם, בבעיות הגדולות של החלום, שהן גם הבעיות הקטנות של התינוק.

ואני מתחיל לחשוב (אוי תינוק תשתוק כבר) שהסיבה שאנשים מתמכרים לפייסבוק זו הסיבה שתינוקות בוכים, למרות שזה לא הגיוני באבולוציה, פשוט לא הגיוני שיתמכרו לפידבק שלילי, אמנם לא עקבי. כלומר הפוך: בגלל שאנשים בנויים להתמכר לתינוקות בוכים הם מתמכרים לבכיינות בפייסבוק. ופייסבוק פיצחה את התינוקיות, והסמארטפון זה מין תינוק משוכלל כזה שצריך להרים בידיים ולא נופל (אבל אוי ואבוי אם יפול לרצפה), ולאט לאט אני שוקע בחלום וכבר לא שומע את הבכי, ופנוי סופסוף לחזור לעסוק בבעיות הגדולות של הדור הבא, בלי שהדור הבא יפריע לי.

כי מהי הבעיה הכי הגדולה בעולם? אני שואל את עצמי עכשיו שיש לי תינוק ואין לי זמן. כי הוא מנסה למנוע ממני לחלום חלומות גדולים ומשמעותיים - בדרך הכי פשוטה: הוא פשוט לא נותן לישון. ואני ישן על אפו ועל חמתו של התינוק, ומצידי אצייר לו שפתון לפתות את השד. ואני מתגבר על חוסר הריכוז שמשרים עליי עכשיו השדיים (כי למה יש שניים? כדי שלא תוכל להתרכז ותאבד את הראש, המוח שלך כל הזמן נודד מאחד לשני כמו סהרורי, בגלל המשיכה, עד שאתה מתפתה לדחיפה), ואני מתגבר על כל ההסחות ומצליח לענות בשאלה (כי כידוע בעיה גדולה צריך לתת לאדם עסוק, ועכשיו שנפל עלי תינוק באמצע הלילה אני אדם עסוק, ואפילו קצת חשוב): מהי הבעיה הכי חשובה בעולם כיום? (ואני עונה): מידע בדחיפה במקום במשיכה.

והמוח העצלן שלי מייד מבין שעליתי פה על משהו (צרחן תסתום). העצלות - היא מילה עתיקה לפגיעוּת הנוירולוגית הבסיסית שלנו. כי כיום אין סיבה לחסוך סוכר למוח, להפך יש עודף סוכר, אבל העצלנות נשארה. ולכן לאט לאט המוח עובר ממידע במשיכה, כלומר שהוא אקטיבי ומחפש אותו, כמו גבר - למשל צייד של גוגל, או חוקר בספריה, או תלמיד בישיבה - אל מידע בדחיפה, שבו אתה סביל, נשי, נחדר. כמו הרשת הנשית, הרשת החברתית, לעומת רשת האתרים, רשת גברים. וזה חלק מניצחון כללי של הרוח הנשית בעולם על הרוח הגברית. של המין החלש, והיפה, על המין המכוער והחזק. מה שקוראים יפה נפש. ולכן כולם רוצים כיום להיות חלשים ויפים ולא חזקים ומכוערים - זו התרחקות נוספת באבולוציה של האדם מן הקוף, ושל רוח האדם מרוח הקוף, ומה לעשות שגבר דומה יותר לקוף.

ולכן כולנו שואפים להתענגות הנשית, של השטף, שעובר דרכינו, שנכנס לתוכינו ומענג אותנו עוד ועוד (אולי גם שולט, אבל למה להתקטנן, וממילא זו סוגייה סבוכה, כי מי שולט במי, הפוליטיקאי או הכותב שרק רוצה לרצות את הקהל, או הקהל שאותו מרצים). כיום, כולנו רוצים להגיע לסיפוק בחדירה אלינו. וזה נכון גם לשטף של ויזואליה, שהמוח פגיע אליו ונכנס למוד חלימה כמו חלון באוטובוס, ולא שם לב שהזמן עובר כי הוא כל הזמן נשטף ונשטף והנה כל הנסיעה לירושלים עברה ולא הצלחת להתקדם אפילו שורה אחת בגמרא. כי חלמת.

וזה הסוד של סדרות, של וידיאו, אפילו הסיבה שאנשים יותר אוהבים פורנו מאתרי היכרויות, כל מה שמגיעה בדחיפה פנימה ומאפשר לכבות את המוח. ולכן גם אתרי ההיכרויות הולכים והופכים את עצמם לאתרי פורנו, כמו בטינדר, שזה מגיע אליך בפיד של בחורות, בדחיפה. כי הדחיפה מאפשרת לגברים להיות נשים, לשטוף את העיניים ואת המוח, להיחדר בידי דימויים, דמויות, כל מה שקוראים כותבים שהם אוהבים בכותבים, שהספר חודר לתוכם ועושה בם כבתוך שלו, כלומר הם אוהבים להיות אישה ושהכותב הוא גבר. ואז כל מה שמשנה זה האם הכותב הוא מאהב טוב או מאהב רע, והאם הכותב הצליח לקרוא את הקורא(ת) ולהיענות לכמיהותיה (אם אפשר הסמויות!) של האישה. כי מה המחמאה הכי גדולה למאהב? אני מרגישה שהוא קורא אותי מבפנים. וזו, בפשטות, הסיבה שיש יותר ויותר הומואים - כולם רוצים להיות פסיביים במין, גם גברים. כולם רוצים להיות עצלנים ונחשקים ומחוזרים ושמישהו אחר מתאמץ להצחיק אותם, ולא הם אותו, והם רק שוכבים אחורה על הגב או על הבטן ונהנים.

וזה גם הסוד למה בכלל אנשים מעדיפים סרט לעומת ספר, בגלל שזה יותר מידע בדחיפה. ולמה כל כך אוהבים פודקסטים יותר מלקרוא, כי זה יותר עצלני, ולכן גם הפלייליסט מנצח את האלבום. למעשה, המצאת הספר עצמו, והרומן הארוך, היא היתה ההקלה הראשונה על המוח - לתוך מידע בדחיפה. אז שהרומן לא יתלונן, אם מה שהוא עושה לגמרא - עושים לו עצמו. זה צדק ארס-פואטי. ההתמכרות למידע בדחיפה במקום מידע במשיכה היא האחראית לכל הצרות של העולם. למשל התדרדרות האקטואליה לטלנובלה, או החדשות לשערוריות פייסבוק, והיסחפות הדמוקרטיה, הפיכת התרבות לוולגריות, והתמוטטות כל הסכרים, כמו האקדמיה ומוסדות התרבות הגבוהה - בפני הנהר האינסופי. זו המשמעות האמיתית של רשת חברתית - אני לא אחפש מה שאני רוצה ומעניין אותי במשיכה, כמו ברשת האתרים - אלא אפתח את החור שלי, שנקרא פיד, ודרכו יכנס שטף אינסופי פנימה, בדחיפה. וזה יעניין אותי יעניין אותי יעניין אותי, עוד ועוד מנות דופמין - יותר טוב ממין.

כי המוח עייף, יותר מאי פעם, וזה מצריך הרבה פחות אנרגיה מוחית וקבלת החלטות, ולכן המוח מחפש דחיפה. כי שינה היא דחיפה, חלום הוא דחיפה, לכן אף פעם לא באים רעיונות ביום - רק בלילה יש את ראיית העתיד. ועד שלא תתהפך שוב הסטרוקטורה מדחיפה למשיכה, או שנשיג שליטה בדחיפה (למשל שכמו שנוצרה גוגל של רשת האתרים, והפכה אותה ממזבלה לשימושית, תהיה גוגל של הרשת החברתית) - הכל רק ילך וייסחף ויתדרדר. כי כשהעם הוא אישה - הוא מחפש גבר. ואין דבר יותר מסוכן. וכשהתרבות היא נהנתנית - היא מחפשת מענג. ואין דבר יותר משחית. וכשגיל ההתבגרות הופך לגיל ההשתנות, והתגברות עצמית הופכת להתנשות עצמית, והגבריות מבוזה בראש כל חוצות בידי הנשים (כלומר כולם), והערכים הגבריים של גבורה והתגברות נחשבים למיושנים ולמשונים - אז אישתי צורחת עלי שישנתי - שהתינוק לא נושם - שאני אשם - ומעירה אותי מהשינה. וכבר לעולם לא אדע את סוף המחשבה.