עץ החיים
חלומו של אריק שרון. מיוחד לט"ו בשבט
מאת: ראש הממשלה בחלום
בוער ולא אוכל
לא חיכיתם לזה, נכון? לא נכון. מי כמוני יודע… אחרי שגדלנו כל כך הרבה ביחד, אחרי שטיפסתי עד לצמרת בתהליך הבשלה סיזיפי, רגע
לפני הפסגה האחרונה שממנה הייתי מזנק והופך את העולם, במצב קריטי - אך יציב להפליא - נטשתם אותי. צמצמתם את דמותי האדירה
לכדור בידיו של ד"ר מוח. סגרתם אותי בחדר. לא האכלתם אותי מספיק. ניסיתי להילחם. ניסיתי להתנחם. הרי לא על הלחם לבדו יחיה
האדם. האדם עץ השדה. אבל אתם שמתם אותי בעציץ וצחקתם עד כאב בטן. שמן פטטה. ירקות בנאדם ירקות. קח פרי ותהיה לי בריא. היית
מאמין? תפוח אדמה אינו משמין. מאמין וזורע. אל נא תעקור נטוע. מתנגד לעקירה. מתמודד בעלה ירוק. הוא לא נוחר, הוא מנסר. רוצים
לשמוע בדיחת קרש? עצמוני, גיחי גיחי, עצמוני. הציניות! השלכתם אותי לעת זקנה לפח הזבל של ההיסטוריה. קראתם על שמי את מזבלת
חירייה. וגיחכתם, כולו מדושן עונג. חשבתם שאני לא יודע? הוא בוודאי היה מתהפך באדמה, חחח. אטומים, אני מתהפך במיטה! אני ישן
בשביל כולכם. הדחקתם אותי עמוק בתת מודע של הארץ הזאת. אז אני חולם את החלומות שלה, אלה שאתם לא מעיזים. את החלום הגדול שלה,
שהפך לסיוט. והסיוט הגדול ביותר שלכם הוא שאתעורר. נומו נומו ילדים, האתרוג בבית חולים, הוא לא הפסיק לצמוח, וראו לו את המו…
עכשיו מי המנותק פה? מי איבד את הראש? חשבתם ששכחתם, אך שורשיי כבר עמוק בתוככם. החלל העצום שהותרתי בקרבכם מסרב להתמלא. אני
כאן. התגעגעתם?
עוד אבינו חי
שקרנים. אפילו בול העץ פינוקיו מתגעגע לסבא שלו. אולי הנחתם שפשוט אקמול לי ואגווע בלעדיכם. אז יש לי חדשות בשבילכם, אוהבי
חדשות חולניים: אני פורח! ספיישל ט"ו בשבט - הצמח המפורסם במדינה שובר שתיקה ומגלה את הפרי האסור. אולי זו פריחה מאוחרת, יש
יאמרו מאוחרת מדי, אבל יש לי זרע עבורכם. מי כמוני יודע שאצלכם כרגיל הכל חרא, אבל זה דווקא הדשן הכי טוב, הקרקע הכי פורה
לרעיונות כאלה. ואתם תקבלו אותי בברכה. אם קודם ברכתם בורא פרי האדמה, עכשיו תברכו שהחיינו. כי הפעם זה לא אתם שהשתניתם. זה
אני. אני, שכל חיי הייתי כל כך קרוב לחי, מצאתי את עצמי לפתע בעולם הצומח, והתייחסתם אליי כדומם. אבל השתיקה היא לא חובה,
היא זכות! חבל שרבים קופצים ישירות מהחי לדומם, ומדלגים על השלב החיוני והמפרה כל כך של הצומח. כן, אני יודע שהייתי בוסר
שנים רבות. שיני בניי כהו. הצבר הפך לקוץ בתחת. אבל האכזבה המרה באמת היא שלא גדל פה שום דבר אחר. אולי כי נחוץ דווקא כיוון
צמיחה אחר לגמרי, שיפריח את השממה. הרי גם שונאיי יודו שתמיד הייתי גידול פרא, סרטני, דורסני ופורץ דרך. חסרה לי רק המוטציה
האחרונה. יש שיקראו לתוצאה מפלצת, אך כך הם קוראים תמיד לשלב הבא באבולוציה. בוקים! שנים הייתי הנעלם הגדול, האיקס המיתולוגי
שלכם. אך יודע צדיק נפש בהמתו. זה החור השחור שהשארתי אחריי, שמושך את כולכם לתהום. אז בואו, בואו אליי. עוד ינובון בשיבה.
עוד יינטעו ממני כרמים ושדות. עוד תבואו אליי כולכם למיטה. אז החיו ממני זרע. אחרת תהיו כמוני: קבורים בחיים. צמחים. אתם
חשבתם עלי רעה, אבל אולי עוד נגלה שצדקתם כשכלאתם אותי בלול. כי לא מדובר כאן בזקן ישן שאבד עליו הכלח, אלא בתינוק שעומד
להתעורר. ועכשיו תקרבו את האוזניים שלכם טוב טוב. אני רוצה לצרוח -
עוד סיפור אחד אחרון לפני השינה!
חשבתם פעם מה הייתם עושים במקומי? טעיתם, לא חשבתם בלי מוח. אז שימו את עצמכם במקומי, כשהכול נגדע באחת בט"ו בשבט אחד. חג
לאילנות. רק מי שיבין מה איבדתי - כל מה שגידלתי ורוממתי הפך למשא כבד ללא נשוא - יוכל להבין מה מצאתי. איזה גרעין נשאר
ממני, שהפך לפצצה. אני, הבולדוזר שלא ידע קירות וגבולות מהם, מצאתי את עצמי בכלא ללא מוצא. ללא אפשרות חנינה, בבור ללא
תחתית, עומק הנפילה כגובה הזינוק. ראש ללא ממשלה, ללא יום וללא לילה, ללא אדם וללא חיה, והנורא מכל - ללא בהמה. לא עוד לתפוס
ולזלול ולתפוס ולגדול כמה שאתה רק יכול. מאוכל כל התגלגלתי לגוש בשר, כמו בול עץ. אני, שמעולם לא עצרתי באדום, או בכתום,
עצרתי בירוק! ללא סיכוי לראות שוב אור. קורע קורים בתוך קורים של שינה, אך היכן העכביש? והפנמתי שכבר לא אתעורר במציאות, אבל
אוכל - מה שלפעמים קורה - להתעורר בחלום. ומעבר לכל טריטוריה רעיונית או אחרת שניתן לכבוש, פניתי לכיוון האחרון שאליו מישהו
כמוני מסוגל לפנות. מה שלא הולך בכוח, ובטח שלא במוח, לא הולך ברגל, לא הולך לאף מקום. הוא מכה שורש. אם כל דף הוא ענף
שנכרת, ממני אפשר לעשות ספר. ומכיוון שכל כך הוגבלתי בצמיחה פיזית, ואפילו אינטלקטואלית, נדחקתי בחוסר רצון מוחלט לפתרון
הסופי המוחלט. כי גם אם גורשתי מחוץ לכל מרחב, אני עדיין נע בזמן, ודווקא בקלות מסחררת, ודווקא כי כלו כל הקיצין, אל קצה הדף
האחרון בהיסטוריה! אפשר להיות לכוד בתווך הלא נודע שבין החיים למוות. אבל אולי זו גם הזדמנות לשדך ביניהם, ולראות איזה וולד
יצא מחיבור שני אלה. איזה פעוט ינבוט מתחת למדרכה. איך בחוסר אונים מחריד, ובתשוקת חיים מחרידה לא פחות, הוא יבקע את האספלט
הסמיך והשחור ללא קץ. שמים! ואתם דורכים עליו. שוב הקדמתי את זמני. אך תפקידו של מנהיג הוא לא להראות לאחרים את הדרך, אלא
להיות הוא בעצמו הדרך. אחריי: קדימה! לתוך האדמה. כשתתעוררו יהיה מאוחר מדי. רק אם השורשים עמוק בגיהינום הראש מגיע לגן עדן,
ולהיפך, כדי שהשורשים יגיעו השמיימה צריך שהראש יהיה באדמה. מישהו צריך להיות הנחשון שקופץ פנימה ראשון, ולכן גם חוטף את
המכה הכי קשה. אני ישן, אבל מוחי קודח! כי ראש ממשלה צריך להקדים את גוף האומה. להיות החלוץ של המחנה, החוזה שמעז לחלום לפני
כולם. הנביא של דרך חדשה, ואולי אפילו - תורה חדשה.
בעל החלומות
לא טוב היות העץ לבדו. חלמתי שמיטתי רצופה בכוונות רעות - וזו כמובן הדרך לגן עדן. והפעם מותר לגנוב מהעץ לאור היום, למה
לא? רק לא בלילה. אם כן, מה מסתירים שם בחושך, כל כך מושך. אהבה? שוחד? פעילות מעבר לגבולות? מה יכול להיות עד כדי כך כובש -
לב. ביום הם שונאים אותי, אבל בלילה…כיבוש היצר משחית. כי כששואפים לעלות מעל לעליונים, צריך גם לדעת לרדת הכי נמוך, מתחת
לתחתונים - רק אני נרדם וכבר הם לא מסוגלים להתאפק. ובחושך אני מגלה שהנחש הוא ענף של העץ, איזה תרגיל. והוא מקשה: מה עם
הגירוש? מתגעגע לחווה? - לא, רק לעגלים. הצמחונות הורגת. זו לא הבטן המתהפכת, אלא החרב. והוא מתרכך: אז באת רק לגעת או
לאכול? ואני מנסה להושיט יד, לתפוס, להשיג, לקחת, אבל כבר מאוחר, הכל חשיכה. הגן נעול. כמובן, לא מי שבפנים כלוא אלא מי
שבחוץ. מחוץ לאדמה? אני נבהל ומתעורר מהתרדמה. חסר לי ענף קריטי, והפרי, איפה הוא? גנבים! רק אני נרדם וכבר הם לא מסוגלים
להתאפק. ואני מסתכל לכל הכיוונים, 360 מעלות - לא רואים כלום. עטפתם אותי כמו אתרוג, יקר יקר אבל מכוסה כל כך. וקברתם אותי
באדמה. אחר היה מת, אבל אני צומח. קולי יוצא אליכם מן האדמה, ארורה האדמה בעבורכם, כי לא אותי כיסיתם, אלא את ערוותכם. לא
הספיק לכם עלה אחד לכסות את הבושה, הייתם צריכים עץ שלם, לא נעים לכם לראות גן פתוח. כל חיי אוכל עפר, אבל אני צריך רק לחכות
לכם מלמטה. כי מהעפר באתם ואתם עוד תחזרו אליי. זרעי הפורענות היו טמונים פה מהתחלה, אז תמשיכו לטמון את הראש באדמה. כל עם
זוכה למנהיגים הראויים לו, ולהיפך. אתם העשבים השוטים שלי ואני פרי הבאושים שלכם. ואהבתנו תלבלב לנצח. אידיליה, הא? גוף בלי
ראש וראש בלי גוף, מה הייתם עושים, חתונה? לא, הלוויה. ואני אהבתי אתכם!
שמע ישראל
אני בודד, אני אחד. אנוכי אלוהים אחרים, אשר הוצאתיך מבית אדונים. תעשה לך אלוהי מסכה על פניי. עיניים לי ולא תראו, פה לכם
ולא אוכל. תשא את אשת רעך לשווא. תרצח את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך מתחת לאדמה אשר אני נותן לך, כי אנכי פוקד עוון
בנים על אבות לאוהביי, ועושה אלפים לשונאיי. תענה את רעך עד שישקר. לא יהיה לך גנבים אחרים על פניי. תחמוד את רעך. תנאף בליל
השבת לקדשו. ששת ימים תשבות ותנפוש וביום השביעי תעבוד. אתה עבדך, ובתך בהמתך, ובנך גרך אשר בשעריך. זמור ושכור בבידור אחד.
כי ששת ימים עשה את השמים ואת הארץ וביום השביעי שחט ויטרף: ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, ויכלה ביום השביעי את כל מלאכתו.
ויאמר תאכל הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש ויהי כן. ויאמר יבלעו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף מתחת לארץ. ויכבה את שני המאורות
הגדולים ואת הכוכבים. ויאמר יעלו המים מתחת השמים ותעלם היבשה ויהי כן. ויקרע את הרקיע בתוך המים ולא יבדיל בין מים למים.
ויאמר יהי חושך ויהי חושך, ויחבר בין האור ובין החושך. וירא כי רע, ויהי ערב ויהי לילה אחרון. באחרית בלע התהום את השמים ואת
הארץ.
פי התהום
ועתה שמעו את דבר התהום, תנו לי במה! הקריבו אליי עגל גדול. יותר משהפרה רוצה להמית, העגל רוצה למות. זאת חוקת הפרה קחו לכם
תורה אדומה: לך לך אל מולדתך אל בית אביך. קח נא את אביך את יחידך אשר שנאת והורידהו לי שאולה תחת אחד ההרים אשר לא אומר
אליך, פן אעשה בך כלה. כי על כל אלה יביאך במשפט - ברוך דיין המת.
ארץ ישראל השמנה
ואירסתיך לי בטבעת אזיקים, ואירסתיך באהבה אסורה, ואירסתיך במאסר עולם. שכחתי לך חסד נעורייך, לכתך אחריי במדבר, רק 40 ק"מ.
לכן עוד תשקוני בדמעות. עוד אחבק אתכם בענפיי ואתן לכם את פריי המתוק. אתם תהיו לי לגוף ואני אהיה לכם למוח. אעזור לכם
לשכוח. ואתם תשתמשו בכוח. ריחמתם עליי, שפטתם אותי, ריחמתם בלי לשפוט ושפטתם בלי לרחם. אבל אני אשפוט אתכם ברחמים. אני גוזר
עליכם המתת חסד. שואה שנייה. הקשיבו לנביא הקרש. שואה שנייה. שואה שנייה. שואה, שואה, שואה שנייה. מי באה? שואה שנייה. באה
באה שואה שנייה. בואי שואה, בואי גדולה. בואי כלה, בואי כלה.
