עפצקרשת

מחזה. יצירתו החותמת של עיגול שחור. "מבריק לשונית, מרתק אידיאית ומשוור באלגנטיות בין נונסנס למיסטיקה" (-פרופ' שמעון לוי)

שחקנים: ע, פ, צ, ק, ר, ש, ת [אות על הבגד]





תמונה ראשונה: "ממעמקים קראתיך" [המסתור מתחת לגטו]

ע: כאן בבונקר הקבור - ששמיו הם אדמה
כאן בבור נסתר צדיק - שחלומותיו רישעה
מקל מהלך - הוא מטה המלחמה
תחת הגטו הדועך -
פ: לעצור את השואה!
ע: הגיעה השעה עד נפש - מטָה מהמודעות עצמה
פ: פה שנת ערש - תקרע רקיע בחלומה
עמוקה כתת הקרקע -
ע: מתחת לאימה
[אור על מיטת האדמו"ר, החשוכה עד כה]

צ [יושב על המיטה]: תלמידים, המודיעין על העליונים - קרס
אין עונים ואין אונים - מבעד המתרס
העלטה מוחלטת, השקט השמיימי - אינו נתפס
נתפסנו ישנים -
למטה עם התחתונים
עין, ראש מדור החוזי, מה נראה מאז?
ע: אָין, האדמו"ר - החזון נפרץ
אין סודות לגלות - נעלם הרז
העתיד חסום כולו - אנו נעולים בחוץ -
והספרים הפסיקו לעבוד
אפילו שמות האלוקים הוחלפו כסיסמאות
תפילות לא עולות - לא יורדות ידיעות
כל האותיות אקראיות - והדרכים שבורות
השמיים כבר אינם בנויים לפי ספירות

צ: פֶּה, רע"ן האזנות, פרשן בכיר - מה בפיך?
פ: פורענות - ומבוכה
בסבלנות אינסופית אספנו סימנים בחשיכה
דורות גלות חיברו אות לאות, רסיסי לילות, פירורי מידע -
והנה עתה
התורות התגלו - במערומיהן, אך ערוותן לא נראתה
אלא עצמותיהן - סוד ידיעתן לא נחבא אלא נקבר
כי הנסתר מן מעלה בא - אבל ההפתעה מין השטן
קליפה בתוך קליפה - ההפתעה באה
בהפתעה!
צ: מה?
פ: שורש השואה הוא: ההשתאות
הזהו שחיפשנו, הסוד הנורא -
שלא ידענו לראות?
הסטרא אחרא ידע לעבוד
כשטרחנו לחינם לגלות רמיזות גאולה בלילות
הוא יָ-צ-ר סוד, איום - בגודל הגלות - לאור היום
לנצח לא יפוענח - מופת לא מובן
ואנו נחשפנו כקליפה נבובה
עיוורים שחיפשו במרתפם אור לבן
במישוש! אויש, הטיפשות
והסוד -
שאין סוד
צ: הס!
פֶּה, בלום פיך. נפלת בבור - תפסיק לחפור
הנקים מגדל בעת צרה - לקדיחת עומק מחדל התורה
מעל פה תהום פעורה - פתוח?
הפתעה אינה טעות, פער מידע - היא חטא דעת, התנפחות תפוח
היא לא סכלות שכלית, אלא כשלון הרוח
לכן גם פה המענה -
ריש, ראש בינה רש"תית, מה אתה מפענח?
ר: רבינו, חזרנו לבראשית -
ובתוך האדמה הפעם תיבת נֹח
כי ברקיעי מרומים נחנקו תורות - טבעו שרפים
המקורות כולם שרופים, כובו הנקודות - מתו כל הקווים
במבול שמיים נטרפו, מבולבלים שמה, מטורפים
ש: נקלטו רעשששים…
ר: ששש!
ת: בלתי-קדושים
ש: ואולי טיפה…
ת: מטופשים
ר: תו ו-שין!
צ: מה אמרו שם?!
ר: סתם
צ: סודות סתומים? עין ופה יפענחו את הצפנים החתומים
ר: רק קשקשת ברש"ת, שומדבר שמצדיק, אל תטריד את ראשך צדיק
ש: קצת פטפוטי…
ת: ביצים
צ: קליפות? וניצוצות?
ש: יותר כמו שאריות שנשרו…
ר: מתחת כנפי השכינה!
ת: נוצות
צ: תו, בור סוֹד, שטיפה לא תֹאבד, פלוט את המוקלט! מאלף ועד תו
ת: לאלוהים - זנב
צ: זנב?! זו מהפכה קבלית
ת: בגן עדן מהלכים כלבים
צ: מלאכים כלבים? הנה, חיות הקודש מדרדרות - כפני הדורות, למעלה מלמטה ההיסטוריה משתקפת
ת: התגלתה ספירה נוספת, מעל הכתר - ציפור
צ: פריצה במחקר מקור! מה יותר מאינסוף אור - חושך אינסוף?
ת: תורה חדשה יורדת מלמעלה -
צ: הצלה, תורת הגאולה!
ת: תורה שבְּעל אף
צ: התפתחות חשובה, אפילו מרגשת, על אף שנכתב… באלוקים המוקדם -
ת: במקום אורות בכלים זורם דם
צ: עמוק מאוד - אדום קדום - לעצם אפלת יקום! כי בצלם האדם -
ת: כיסא הכבוד - שירותים
צ: סליחה, כבודו? מה הפשט?
ת: יורדים מים בכיסא המשפט. תיקון הכלים - אינסטלציה. תפילות - מפלות הניאגרה
צ: אלוקים אדירים, אל איום ונורא!
ש: והרעשים! ארורים הרשעים - מקולות מים רבים אדירים משששברי ים -
ר: טוב, די!
ש [מתחזן]: - א-א-אדיר במרום אדונָי
ר: שין, תו, תשתקו שניכם עכשיו, עוד תעירו את קוף! כבוד הרב, בשם התורה -
ת: במקום האדם, ביום השמיני בבריאה -
צ: יש יום בשבוע אחרי שבת, שהוחבא?
ת: שהינו האלף הבא אחר העולם הבא -
צ: יש עידן אחרי האדם?
ת: ברייה חדשה - ישות גרמנית שעונית, שדמה צפנים, בשרה אותיות ועצמותיה תורה-תורשה - מצוות מדוייקות הן תוכניות הוראות, השואה - שבירת האורות, היהדות שאחרי סוף העולם, מְכוּלָב גדול הבקיא בתורת הנסתם
ר: תסתמו כולם!!

ק: גולם
ר: השם ירחם, הוא הקיץ
ק: הקץ
ר: ראיתם מה עשיתם
ק: תָם
[הילד ק קורא ומדפדף בספר על הרצפה כל הזמן באובססיביות]
צ: קוף, בני היקר, איני יודע אם אתה יודע… הנך מבין בני יחידי… הבֶן, יקיר לי…
[ק מתעלם]
ר: נשמה גבוהה
פ: על הרצפה
ע: קוף קטן, ינוקא, מה כתוב, מה קראת פשושון
פ: הילד בפירוש גאון
ע: קורא בפירוש רש"י מגיל שנה
פ: הפשפשון
ע: בגאונים מעיין ובגמרא -
פ: מגיל שנתיים הנורא
ע: בזוהר הקדוש - מגיל שלוש
פ: אבל הראש?
ר: התלמיד הצנום מָתמיד עצום
פ: תמיד צנוע לגבי בנו האדמו"ר
ע: קורא במהירות האור
ר: בולע ספר אחר ספר
פ: ומה אחר כך מספר?
ע: פחות
ר: ממלא כרסו בש"ס ובפוסקים, במקום במשחקים, מנפח את המוח - לא בטנו בממתקים
פ: הבטיח משיח - לא יורש ולא בטיח, אבל ראש - אבטיח
ק: אבא טיח
צ: הוא קרא לי אבא!
ר: פֶּה, לא יפה. הילד בהחלט מיוחד
ע: מה ציפית פֶּה מנשמה שלא מעולמנו זה? שלא תתענה פֹּה על פני האדמה?
פ: מתחת… האדמה
צ: הוא צודק!
ר: פֶּה סתם רוטן, רבינו, פולט מעט קיטור, בינינו. הילד הזה עוד יפתח את פיו - ויסתום את לועות המלעיזים על אביו
ע: זה הקטן הקופיף, גדול יהיה הילד השותק -
צ: פֶּה אומר אמת, מדייק! כל חישובינו הראו כי קרובה השעה - והנה לא תשועה ולא ישועה, שואה. קץ הימין - והנה קץ ימינו. ימות המשיח - ימוּת המשיח. הילד בכלל… יגדל? לאיזה עתיד הכוונה, על מה אנחנו מדברים - היהדות לא דמיינה, בחלומות הכי גרועים - ואנו עומדים משתאים
ש: מלשון שואה?
ת: ומתקשקשים
ר: שקט!
צ: הגרמנים - והרועים! הכלבים מעלינו למעלה מחפשים, נכלאנו בלילה אינסופי, בלי אופק - ואפילו רוחני. אכן חולינו הוא נשא, וחלומותינו - בני
ע [מחבק את ק שעוצר לרגע מהספר ומביט בו תמה]: קופיקו מסכן, אתה מבין את אביך, כן?
ר: אם הוא לא היה נאלם - אז זה היה מפליא. אין מילים לאפלה - לכליון הדברים ואחרית הלילות וחידלון האותיות - במחילת הנעילה. הגענו לסוף - על סף שפת השפה פסע לפני תהום לשונית -
ת: זוט עני!
פ: כשמנסים לדחוק את הקץ בעזות פנים - פלא שהסטרא אחרא מחליף פנים - וחורץ לשון מוארכת?
צ: אכן, איחרנו את השעה, הרחקנו לכת. הרי גם אם נקרע רקיעים בתחנונים ונעצור עכשיו את הגרמנים - כבר הובסנו בשואה הרוחנית
ת: הכלבים מריחים יהודים, אסור לנו להיות אפילו מסריחים
ר: מורינו, בבקשה - אם אנחנו בצוות רש"ת איננו מצליחים ליצור תקשורת, צריך למרות האיסור החמור והסכנה הנוראה - לחזור אחורה לדואר - יונה
ע: תיבה שקועה בארץ גזירה - לרקיע צריכה צוהר - אנא!
צ: ואם הערב ישחיר ולא אחזור - ואם אחזור עורב שחור?
ר: אנחנו כאן נעזור. צוות ע"ף, וצוות שרָ"ת - ישמרו עליך כמלאך השרת
צ: וקוף, לו אשָמתי מכולם, מה יהא עליו בעולם?
פ: אנוכי אערבנו - מידי תבקשנו
צ: אתה?
פ: את השטן - לא מביסים בלי הבוס שלו, טיפ קטן. הגיהנום הגיע אלינו - עליך לעלות לעולם העליון, הפתרון לפתרון הסופי - הוא הפתרון האינסופי. אין לנו רשות לנסות - ואין לנו רשות שלא לנסות
ת: אקליט כל שתפלוט
ר: יכולים לעצור חזונות, לחסום האזנות, לכלוא במחנות, לאסור הצפנות -
ש: אך עוד לא נולד בן השטן - שלא מאפשר במיטה לישששון
ע: חלומות!
ק: מוֹת


[הם שרים את שיר הערש ומסתובבים סביב המיטה, בעוד צ הולך ונרדם עליה, מתכסה עם טלית כשמיכה, כש-ק ממשיך לשבת על הרצפה ולדפדף בספר באובססיביות]

שיר ערש

ר: אשרי החולמים ולא יעורו - כי לא יראו בשברונם
אשרי הילדים שלא יגדלו - כי לא יראו ערוות אבותם
אשרי מי שלא ראה בשואה - אשרי שמתו בחטאם
ש: לכן שָן צדיק, שכח עוון גאוות גאון מעיק -
וּוולדו האיום, שן צדיק - שומדבר כבר לא יצדיק
את היום, שום עבר לא יחזיק את החלום
שלא ידחיק שאין עתיד, דבר יותר לא יהיה עתיק -
לכן שן צדיק
ת: שן אדמו"ר - כי האדום קדם לחושך ולאור
גוזל לקן לא יחזור - כי הגז רוחני מן הציפור
כישלון שכח, יתום אל תזכור -
התוכל לבך לקבור
כי זיכרון יעבור, אך לא חלום -
והיה החלל בך לעוון
ע: אם יהיה עוונך לחלל, והחושך לגאולה
אם לא אודם אדם אלא אפילה - והָצל הצלה
אם עולה בריית הדומם - על המדָבר, הירדם
וילד שומם - בספר סותם - עליך את הגולה
פ: מי האיש צְמֶא שמים - הוא עוד ירווה גלות
אשר מציץ בשכחת רחמים - הוא מתעוור לגָלוֹת
אשרי המוצא בחשכת הימים את אור הלילות
ק [יותר ויותר בשקט, כהד]: אות אות אות אות אות אות…



תמונה שנייה: "והבור ריק אין בו מים - אבל נחשים ועקרבים יש בו" [תחתית הבור]

נחש: ששש… אני מריח. יששש בחושך - אורח
עקרב: אויש, נחש, חזור לנחור. השחור גמיש, אך כאן יש חור - אין רוח
הבור ריק, עברו דורררות
נחש: עקרב יקר, הוא קרוב - אני מרגיששש
עקרב: בקרקעית אין כל חדש. ראש הנחש, בחלומות. שם הוא מכיש
ואולם כאן, מתחתית בורינו - עולה רק מנהרה אל לילה השמיים, מכרה הכוכבים. ומזלה - ביש
נחש: שנים השתוקק הבור, התייבש כחטא מביש - יששש כאן איש
עקרב: שאינו שותק! משיח בעצמו לא יבוא. חנטריש
נחש: באוזן חיה אני חששש…
יוסף [לפתע מואר ישן, לשון הנחש באוזנו, מתאפק לצחוק]: חחח… טיפשון
נחש: נרעד הבור, נרגש, נרעש -
יוסף: מספיק לחחחפור עם הלשון, לא מצחחחיק, תן לישון…
נחש: חור בראש של מבוקש -
יוסף: אתה מעיר חולם בכיר, ברנש
נחש: חזר, חזר לזירת פשע! זָכר ירידת שיפוע - אכזר, אך ישר -
עקרב: אח לרֶשע! יוֹ איזה כיף, התגעגע הבור אליך - יוסף!
נחש: לעקוץ או לנשוך?
עקרב: מי שצועק ראשון!
נחש: אני מצאתי קודם, רק לחשתי, לא הוגן!
עקרב: הוגן בגן עדן תחפש! אני תפסתי את יוסף
נחש: את אח שלך תמכור בשביל צביטה קטנה בלב?
יוסף: די לריב, יש לכולם. עדיף כבר גיהנום מגן העדן ה-"מושלם"
עקרב: הוא לא בוכה?
נחש: ומשווע לאחיו, מתחנן?
עקרב: מה זה שווה אם כן?
יוסף: אכן, הכול היה לשווא
נחש: אתה יודע יוסף - זה מאוד כואב
עקרב: שורף!
נחש: העוקץ כעץ לתוכך צומח - וכמו תפוח חי מתנפח. ואז הדעת באה - וכאבה תדע
עקרב: אתה צורח אבא אבא! ואמא מתה, איזה באסה
נחש [מעביר לשון על כתונת הפסים]: מובססס, מסביב כולם שמים עליך פס - באטימות כמומיה מצרית - מכל כיוון קוברים, בכתונת אסירים, מוכתמת כתרמית. וכל החלומות הגדולים - נעלמים
עקרב: ואין צורב כוויתור הנעורים. מה שהיה צריך להיות - לא יהיה לעולמים. אתה מפנים?
[הם תופסים אותו]
נחש: לרוחך עולה הארס, ובתוכך יורד מפל ההרס. אתה מתחרט על תקוות - מבין כאבים. חלומות אבודים נמצאים בך כחכמות בלילה - שאחר מעשים. ומחיר הדעת שהתגלתה, בסך הכול היה - כל רצונותיך הכמוסים
עקרב: הקץ הוא עוקץ הימים, יוסי
נחש: ומה הם מכסים? בך החור, הנך הבור - וזה הוא הסוד -
חלולים כל הלילות
צ [קול מלמעלה]: לא, לא!!
עקרב: מה, מי זה פה?
נחש: פֶה הבור מדבר! ומתחלחל - כלשון בלוע - זנבי
עקרב: איזה נביא. מי שם למעלה?
יוסף: הצלה! באו להוציא אותי, לשמוע -
עקרב: בטח! מה נשמע, אחי מה המצב?
נחש: שכחו אותך מזמן - בתוך הזמן!
עקרב: ומחוץ למרחב…
נחש: גלותי כמו יהודי, לא יוספי?
יוסף: עוד לא סופי, אך אין זמן. כי החלום, כמו העולם העליון, הוא הפתרון האינסופי -
עקרב: ירד מן הפסים!
יוסף: כלומר מרחב מחוץ לזמן - והחור השחור הינו ביניהם צינור -
עקרב: מתוכו אותך נמכור - במזומן
יוסף: תוציא אותי צדיק, צריך להתריע -
צ [מראש הבור, לא נראה להם]: צדיק במלעיל - לא מלרע
עקרב: עוד נודניק, לעזאזל
נחש: זה הקול הנורא!
עקרב: ונקניק

יוסף: בהול! הֶלך, אל תלך. יהודי נודד -
הטה תנוך - ותעלֶה מחור אמת
הלוא עתה עת להודות -
היהדות היתה טעות, כל ההודאות והתפילות
היו עדיפות שיטות יוספיוֹת - של סיוטים וחלומות
צ [ממוקם כל התמונה בראש הבור, שעמוק משמעותית מגובה אדם. מציץ עם הראש]: עבודת השם היא מנוחת שינה?
יוסף: אכן היום הוא חול, והחלום - שָבת שכינה
צ: צדקתי - כשנרדמתי
עקרב: כיף באמת, כפיים
צ: כל עייף כמת - מקבל כאן כנפיים
עקרב: או מכות
יוסף: אך ראייתך שטחית, הבט בחושך בעמקוּת
לא צדקה וצדקנות הן צדיקוּת - רק צינורות לילות, כארובות - עיניים
במעוף העפעפיים, עולות הנשמות אל השמיים -
ועכשיו גז ועשן - ורוח אין
וישגה עליו יהודה פעמיים - החליף חלום יוסף בסיפור גלות מצרים
צ: ולמה כבוד מיטתו שמה למטה - כפות?
יוסף: סיוט היוֹספוּת - בידי היהדות רדוף עד חורמה
בעלטה באה אליי ידיעת אימה - ובביעות לילה הוטלתי פנימה -
צ: מה?
יוסף: הוטלה עלינו המשימה: למסור התרעה חמה - בתרדמה
צ: עשיתי השמיימה עליית נשמה - מצאתי חור באדמה
יוסף: אח יקר! זהו קול דמי אחֶיך
מן הקרקע צועקים אליך -
צ: מה עשית?
יוסף: בהן צדקי לא כיסיתי על חטאי - הוא סיוטי
הצדיקים הגדולים קוראים לי יוסף המציק
במעמקים קברו אותי שוב בבור העבר העתיק
ואראלים מציקים חושבים שזה מצחיק!
נחש: אם יפסיק עם החלמתי - הוא יהיה פוסט טראומטי?
יוסף: עושים לָחלומות תוכנית פספוסים - מכנים אותי כותונת אפסים
עוד תגלו לאן יובילו הפסים
גם אם התקלקלו השעונים
הם מראים את השעה - פעם בשואה - בדיוק גרמני
נחש: יודע כל העולם העליון - ילד גאון
אבל יש לו שגעון - שאת גן עדן יבלע הגיהנום
יוסף: ואת הגיהנום תטרוף תהום!
צ: אתה יוסף המפורסם?
עקרב: המפוספס
נחש: כמו כל ילד מחונן מכונם. מרוב שהוא מתוחכם - לא נתפס
עקרב: יוסי, ילד שלי מובס

צ: לא לכך ציפיתי - תחת שדות גן עדן
מלוכלך כדשן - אך ציפיות יש בכרי הדשא
[פונה אליהם]: קדושי עליון, ישני עולם, שעטרותיהם בראשיהם -
עקרב: ככריות!
צ: במצב קשה, גאולה בא אני לבקש
ואת הקשר עם העולם הבא לחדש -
כי לא בא אלינו במראה השם,
לא נבואת חורבן - סליחה, שואה - ולוּ אחת טרם תתגשם -
לכן למרות שאין רשות
לערבב רשות ברשות -
באתי ישן
נחש: אסור לדחוק את הקץ, אז הוא לא בא בהקיץ!
בתירוץ - דחוק, לחוק עוצם - ואז קורץ
עקרב: הצחוק לא מתלוצץ
נחש: פורץ עז מצח ופוחז
עקרב: אתה יודע מה העונש על עליית נשמה שלא במקומה?
יוסף: שמע! תכופר האשמה - אם רק תוציא אותי מהאדמה
נחש: כפרה אדומה
יוסף: אל תקשיב להם, תשמע! חלמתי שמתחילות בעולם העליון שמועות, מפה לאוזן נלחשות בגן עדן ומתפשטות כאש במדשאות, מלאכים יוצאים לשליחויות ולא שבים עוד, שולחים אחריהם שרפים ומוצאים מהם רק מדורות עשנות, והאראלים כבר מייללים כחתולים וממאנים להוראות, כולם מעמידים פנים שלא שומעים את האופנים חורקים בלילות - נסיעות בהולות, וצדיקי העולם העליון משלמים כדי לא לעלות לתורה ומוכרחים להכניס רשעים למלא את השורות - שהרי אלוהים חייב להמשיך לעבוד, אבל הפושעים האלה גונבים ענפים מעץ החיים ועושים על האש מחיות הקודש שבורחות, והם תופסים את כסאות הגלגלים ומשחקים מירוצים עם האבות, מימין מיכאל מקלל: זה עמך ישראל? ומשמאל גבריאל לא מתגבר על הנקיונות ורפאל צונח בידיים רפות, ישיבה של מעלה כולה מתבקשת לשאלות על תפילין של רגל ואפר פרות וורודות, משחקים עם הממטרות ומשפריצים על הגמרות והתורות הצעירות, עד שהאותיות נוזלות ונוצרות מוטציות וגידולים חדשים בג'ונגל עדן של מלאכים יתושים עוקצים וקופים צדיקים ועדרי פרות צנועות במטפחות מחוטם עד זנבות גומעות כבהמות בבצורת את כל ארבעת הנהרות, והגן באמת מתייבש והתורה כולה גבינת עובש מחוררת עד שמתחילה אש קודש שלא מצליחים לכבות, וכבר לא נולדים חידושים אלא רק מדברים על המרידות החדשות של מלאכים וצדיקים שרוצים לתקן את אלוהים וכל התורה מלאת גרורות ובאגים בספירות ולולאות אינסופיות, שהולכות ומתפשטות במרומים נשים ערומות שנמלטות מהגיהנום הרותח משוחררות, והצדיקים הולכים בעיניים עצומות ונופלים מהשמיים בקריעות הרקיעים המתרחבות, וענני הכבוד מסתירים בושות איומות וכס המשפט נעשה לכיסוי כפרת משכבו וכנפי השכינה לרבע עוף המרחף על פני תהום ובעצם צום כיפורים המרכבה השתכרה כמו בפורים והתדרדרה לעזאזל המדברה והר סיני נמצא בסין ומייצרים מלאכים חד פעמיים שמצטברים במזבלות ממורמרים וסותמים את כל הצינורות והתפילות לא עולות ומנהר דינור נשאר רק עשן כבד מאוד וקול השופר נשמע כאזעקות והשטן לא עונה להודעות והשדים בורחים מהשאול בצעקות וכף הקלע יורה על מלאכינו בטעות והסרטן מתפשט לעצמוּת ומהות והחלמאות היא מלאכת החלומות והמוחין דגדלות הם גידול במוחות - ואף אחד אפילו לא שואל איפה אלוהים לכל הרוחות.

ואתה חייב לעזור - לא לתת לזה לקרות.

[מוחשך]
קטע מעבר [ריטואל ההקפות נמשך סביב מיטת צ הישן, כשרק ק ממשיך כתמיד לשבת ולקרוא באובססיביות]

עפרש"ת [שרים]:
העפיל מורה להר חלום באפלה - ועוד לא יחזור
נעקד במיטתו כעולת כפרה - נחכה לה כחמור
אין לנו יום ולא לילה - עלה למעלה האדמו"ר
הרף עין - גאולה
ע: והיה לעת ערב יהיה אור
חי כמת, דומם כעץ -
פ: ונוחר כמסור
ר: תו ירשום מלמוליו - בספר השם ישמור



תמונה שלישית: "תבוא האם ותקנח צואת בנה - תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל" [בתוך צמרת עץ, ביער חשוך]

אישה צעירה: פרה אדומה מסכנה - אנא, אל תגעי עוד
הם יגיעו ויגלו את כולנו בקרוב
הפרה האדומה: אבוד, אבוד! ילד זהוּב - אך הומלט, להיכן ימלט? בן אהוב
אפילו יליט גופו בגזע עב - כלפיד בעלטה הם יגלו את הזנב
האפיל עולמי בגלל אור הזהב - נולד חלום פז, עור כזב
חשׂוכת עגלים - נחל אכזב, חשׁך זיו אכזר כזר נעזב!
אישה: בבקשה אל - לא עכשיו
אין כאב כחלום נשבר היטב, אשר אהבת -
אבל זה לא יחזיר לך את עגל הזהב
פרה: פולשי החושך יתיכו אותךָ, משיח הרפת, לכסף
תישרֶף באש התופת, תשלם את מחיר שכירי החרב
אתפֶּס ואשחֶט, ולתוכי שוב תוכנס, לקֶרב אם
אך נגד הטבע, רק בדרך סדום
כמטבע בארנק אדום
אישה: אומללה, אולי הילד שבמהומת האלוהים אבד - כמותינו נמלט?
כאן, בתוך הגן, בעומק עדן, בסוד עליון מוחלט - אפלת הפליטים מתחבאת בלאט
פרה: הצוררים עוברים עץ אחר עץ ומבעירים - ברור לך אחרי איזה עץ הם תרים
אישה: ארורים! אך במחתרת הנסתרת מהפולשים, בחשכת יערות בראשית, פוגשים מראות ושאריות שלא משערים
מלאך שנחתך וכבר לא עף, כי נשארה לו כנף אחת - תמנון שהסתבך עם תפילין של יד - שתי מלכות אסתר שרבות בְּשרביט על זנב ושתי אחד - תולעת יעקב מסתכלת מנקב פרי הדעת, ומתחבאת מיד - ותחת כנפי השכינה דאודורנט - ותחת עלה תאנה הפריית…
פרה: אמנם בלילת ערב רב בלָילה גדול, אז מה?
אישה: פרת השם תמימה, חסרת עול! הפורענות האמיתית היא חילול הלילות -
הפיכת השמיים לחלל, השם לשומם מחלומות, והתורה תמות -
אך ההפיכה נכשלה
פרה: ואת בשלך
אישה: התווך השחור רוחש חיוּת - כי סיוט הוא כיסוי לסיכוי
כשיש חור בהיגיון המציאות - פרֶץ הדמיון מצוי
ונִמצה הדם - עד מציאת דימוי -
כשהכול סמוי
את לא רואה כיצד כל אלוהים רועד, איך העולם הבא עובד, איך אנחנו לפני גילוי?
פרה: הצצתי מהמסתור בחמור המשיח שנצבע בשחור, צפרדע שברחה ממכת היאור, יין שמת על קידוש השם ישמור האל, שניצֶל שניצָל מקוגל מתעלל, שועל שנמלט משטריימל מתגלגל…
אישה: פרתי, מה לא ראיתי פה? פרטיזנים פרזיטים, חרדים טרוריסטים, אדמו"רים מורדים, מקובלים מנודים, חזירים כשרים, רזים גדולים ועצומים, תהילים נגד חתולים, ארבעת המינים בעד חופש מיני, שבוע עם שבת ביום השמיני, צדיק אחרי קוֹף, ממזר קטן כהן גדול, גדול הדור שלא מת גם אחרי שמת הדור… זה דור של שברי לוחות, ריסוק רוחני, רסיסי חלומות
הפרה: קץ הימים נעשה לאחרית הלילות! אלוהים לא יודע מהי יעילות
עד שהשמיים קרסו, קיצצו - בלי סוף, עשו מהיהדות - סלט
אישה: שמעתי פה שופר שנתקע באוזן המן במדבר שכשרה לפסח לאוכלי חנוכיות שנדלקות בשעון שבת פרה שנולדה מביצה ביום טוב שנדחה מצום שנפל בסוכות מסכך שגידולו מהארץ זבת חלב נוכרי שומר מצוות בני נח בתיבת משה שהכה בסלע ושתיקה בשניים
פרה: כדאי שנשתוק, אחותי
אישה: כן, די. נלחש את שיש לצעוק - - [בלחש הכי חזק]: אך מה אתי?
מוטציות טיפשיות, ממש צחוק! - אך איזו תפלצת נמצאת בתוכי, צומחת מדמי?
מתפתחת ברחמי סְפק מפלצת, שמחציתה אנושית
וחצי מדם הפולשים, ותמו החודשים - להוציא
לא הייתי מסוגלת - להפסיק
פרה: מה תעשי?
אישה: נאנסתי להביא בן שטן קטנצ'יק, להתאהב בשדון מתוקון ואיום
גם היום התקרב, התקדם, בעוד יום, היום - בו יהיה לי ילד מהגיהנום
פרה: וכל לילה הצבא מהגיהנום מתקרב, מתקדם בגן עדן מקדם - הם בכל מקום
אישה: אך המלאכים הנותרים לא מוותרים, הם מטמינים להם מטענים בפירות, קוברים תורות ומצפינים, מעלימים במערות סודות טמירים, צדיקים נסתרים יוצאים למשימות עלומות -
פרה: והם חוזרים? -
או לא?
בלילות מחפשים החֶילות השחורים - מלאכים זוהרים בשמיים
בפנסים של חושך אותם מכבים - והרקיעים שוממים
אם לא ישארו שלושה כוכבים - שבת לא תצא לעולמים
זה יהיה השבוע האחרון, סופית - פשוט לא יהיה יום ראשון!
קץ הימים הוא לילה אינסופי - רק החלום יפריד בין למות ללישון
אישה: אפילו השטן לא יתן לזאת לקרות!
פרה: שבירת הכלים היתה משחק ילדים לעומת כיבוי האורות
אישה: זוכרת איך צחקנו בחשיכה בהפסקות החשמל בגלגלים, כשהחלו הצרות?
פרה: בכלל לא מתחילים להפנים את החלפת אור אינסוף בחושך אינסוף - ואת המשמעות לָאָין ולסוף
זאת מלחמת מאסף - את תור הזוהר סתמו
ואת הפנים החדשות של הסוד - חתמו
בסוף אין יותר יכולת לתפוס - מי? מה? מוּוּוּ
אישה: כפרה, מה אצלכם שמעו?!
פרה [לוחשת]: צל אלוהים יחליף את צלמו
ואדם חדש של חושך שָמה - עשוי
לא מחומר אדמה, אלא מהשמיים - שָמָם
שמו - והדם אָין
מכונה רוחנית -
חלום תוצרת גרמנית
אישה: כשאלוהים התחיל לשלם בשחור - אז ידעתי שכמעט לא נשאר אור
כשבורא עולם ויתר לכולם - אז הבנתי שהשמיים צריכים רחמים
כשהכבוד התחלף מעננים ורעמים לעניין מעורפל מאוד
כשהבלגן חגג בגן עדן שגדל לג'ונגל עלי אדמות
כשהחלומות נקברו בלילות, נשכחו בליקוי מאורות
ופשרם נהפך מתורות נסתרות לגילוי עריות
כשחיות הקודש הפכו לקדושת החיוּת שהיא טומאת אנוש
כשסיננו שצריך שטן שיעשה סדר ויחזיר את העליונים לראש
כשהתלוננו שלפחות בגיהנום הולכים בחושך בלי לחשוש
[בלחש]: אז ידעתי שצריך להתחיל ללחוש

צ [מואר]: מי שם כנחש מדבר?
אישה [מכסה מיד את פניה]: בן!
מציץ לעזרת נשים, תסתתר בעץ אחר
צ: צדיקה יקרה, הממוצע כאן בגן מעל שישים
כיצד קרה שכה צעירה הגעת - למעלה?
אישה: עכשיו הוא ישאל אם זה כאב - כשמגן עדן נפלת
צ: מחילה
פרה: בטרם תטפס על עץ גבוה, שאֶלה: ראית את בני הנוצץ באפלה?
צ: נדמה שאני מזהה איזה ניצוץ… בקולה. את מוכרת לי מאנשהו, אישה? למה את פניך את מעלימה?
פרה: מתחיל כאילו אין בושה - בשבילה אני כולי אדומה
צ: מעבר לתהום של חשיכה, הרים של שיכחה, הרחק מתוך תקופה קדומה…
אישה [חושפת את פניה]: אתה לא יכול לזכור מאומה
כמו שלא תזכור את הפטמה, שירי ההרדמה, או איך שכחת את תיק הארוחה, איבדת פעם אחר פעם בדרך חזרה לביתך, כל כך צעקתי עליך - ועכשיו אני בוכה, אנא - לך
צ: גם אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכחך
אישה: מה, מה נשאר מגיל רך כל כך? אחרי שכך נלקח… רק דמות עמומה
צ: אמא!
אישה: ברח, תציל את עצמך
צ: אמא!
אישה: קח מהעץ פרי לדרכך
צ: אמא!
פרה: אמא מתה! נפלתְ על הראש לתת לו טעימה
אישה: תאכל תציל את נפשך
פרה: סתמי את פיך אל תגלי סתומה
אישה: זה לא סתם עץ, זה העץ, תאכל ואל תשמע לבהמה
פרה: אסור אסור, עוון חמור לנשמה
אישה: זה עץ החיים, בן, נשמה
פרה: המומה! בוגדת, חושפת כעריות את ליבת הסוד - של עולם אמת, העץ הנסתר בתוך הגן עליו אסרו מלחמת כרת, היחיד ממנו גם מלאך המוות מפחד
אישה: זו הדרך היחידה, השואה לא תחיה כל נשמה
[צ מושיט את ידו לעץ]
פרה: שמע! אל תתנהג כילד - אל תחזור שוב על החטא, אל תקלקל את התיקון ברגע האמת, אל תתפתה לפני העת, הגאולה תתמוטט, כל הא֫וכל - לא מת, אך האוכ֫ל - מת
[ידו של צ נשארת תלויה באוויר - הסצינה מחשיכה ללא הכרעה]


הפרת נדרים [מקהלת עפרש"ת - ריטואל ההקפות סביב צ]:

כָּפרה אדומה - כְּאפרה ודמה
את הטהור - מטמאה, את הטמא - מטהרה
תורה שבְּתורה - מבטלת את עצמה
המובטח הופרה - אך ההבטחה הופרה
נטבחה ונשרפה - ברית חסרת התקנה
ומרוב חכמה - אין דרך חזרה

פזמון: למדה ולמדה - אבל לא למדה
את עתידה לא ידעה - לא תדע
הוא סודה - והיה לדמה

ללא חלום תפול אומה - הלילה את שלו יקח
הלוא הגלות שינה - איפה החלימה אם כך?
לא פרה אדומה - אלא הירדמות הינה
אם אימהות הטהרה
האם על התורה למות - באוהל המנורה?
תורת הסוד לימוד האופל - לא ההארה
כשאין חושך דקדושה - נחשפת חשיכת טומאה
חלימת שטן סיוט מלחמה

פזמון…

לילה לבן - יום שחור ילֶד
דברי הימים - דממת לילות
שמיים היו לאדמה - המרתה
של אמא בפרה
חזון העירות - יוליד ספרות מתה
הזוהר היה טעות -
התיקון - ספר עלטה
כי תורה לא חלומית - שוהה בעברה תמיד
עולם ללא עתיד - האתר השואתי
בלי חלומות או ילדים - עידן בָּתר האנושי

פזמון…





תמונה רביעית: "אי אפשר כלל לומר עניין הצמצום כפשוטו" [המסתור מתחת לגטו]

ר: תו, מה נכתב?
ת: דובבות שפתיו - במשכבו סודותיו
ר: סוגר ומבריח עיניו - מסגיר ויאירו דבריו
בחושך ילך - ויבוא באורות
ת: אבל ההברות - לא ברורות
רפות… פרפראות…
ר: לתורות עליונות?
ש: ספר לו, נו!
פ: נשארנו פה עם הצרות
וצדיק שם עם הפרות
ר: מה כתוב שם בתורה?
[לוקח מ-ת את הדף]
"אמאשך פרה"
ע: היא משכה פרה?
[שתיקה]
ר: משהו קרה
ק: רע!
פ: מה אתה שח! כמו בנו בדיוק, משיח צדקנו, מֶשׂיח צדיקינו
ע: צצצ…
ר: צופן מעמיק?
פ: כשצדי הופך לצדיק, בסוף זה מסתיים בקוף
ק: עוף!
ר: עין מאיר העין, פה פרשן הפה -
יאירו דבריכם אמרות עייף -
חלומות יעוף
פ: הגרמנים בעליונים - ואנחנו כאן בפנים, חולמים
את הגטו מפָנים, אלו ימים אחרונים - ואצלנו ישנים
וכותבים, כמו יהודים טובים - וכלבים רעים
כשעיניים עוצמים - האפים אינם נעלמים
והרועים הגרמנים - מחפשים, מה עושים, בתחתונים
סופרים - כבשים - ופרשנים!
ק: נים!
ע: בחצי פֶּה פֶּה פוסק פעמיים:
לא פֹּה ולא שם - למעלה, ואם לא עכשיו - לא בחלום
אמנם בעבר, בשבירת הכלים בחורבן, הלוא השם הצטמצם במרחב - גלות ושמיים
אולם היום, בשואת האורות, השם צמצם עצמו בזמן עצמו: שמש דום - וירח יהלום
הושהו הדורות, עֶדן הפך לעדיין - והשעות לאפלה, הלוך ורדוֹם
על סף קץ אחרון כבר מאוחר לאין קץ - שנת אלפיים
אבל צריך בסוף בקץ מבפנים לקצץ - כי פנה יום
ר: אכן, פֶּה, רוח החושך מרחפת על פני האין -
והפרצופים העליונים הם פני תהום
אמת, לא נספיק, עין -
הסטרא אחרא הכניס את האינסופי במיטת סדום
אך נשארה אך ורק שאלה אחת, אחרונה ולכן - סופית, בלילה שהפך ליום:
הצלת החולם או החלום
ע: אם לא נוכל להציל את החולם - לפחות נציל את החלום!
פ: אי אפשר להציל את החלום!
לא רק היהודים מתים - היהדות תמות
מטומטמים, אין יותר תפילות, או מידת הרחמים
את תהילים ניתן לשים בפח, הנאציזם כבר ניצח, ועכשיו אתם באים? - ומתקדמים! -
עם חלומות, שיחליפו את התפילות, שהחליפו את הקורבנות -
אבל הנה כאן: הקורבנות! ואיתם התיפלות, ומות החלומות
ע: מהות המחוּללוּת היא החלל - ולא הזמן, במקדש השלישי - אנחנו העולות
אך במקום חילול השם יבוא חילום השם, והלילה העצום - יחליף את היכלו
תו אתה רושם? - הצמצום בזמן, לא בחלל - היא סיסמת דור אחרון
חור ולא שחור - כמשה יציץ מעבר לעולם - ולעולם לא יעבור
ת: אתה יכול לחזור?
פ: ומה אתה רואה שם עין, בְּעולם בו אנו לא?
ש: אולי, באין מילים לאפלה - יבוא מראה לילות!
ת: תאמר לו, בשם שמיים - או תאמר שלא!
[ע שותק]
ע: איני רואה דבר
פ: אה!
ע: אך דבר אני יודע
עיני כפֶּה יודעת טעם - מאפלת תעלומה:
מיהי אלופת העולם - בשרידה רוחנית
אחרי שהושמדה גופנית - פעם אחר פעם?
התרבות היהודית היא אולי היחידה מכולן -
שיכולה להגיע אל העתיד -
מעֶבר לאדם
ומהו הסוד? מדוע יותר מכל ספר אחר, התורה
עברה שפות ותקופות ותפיסות, כברת דרך כבירה
להפחיד?
והאם היא מסוגלת לדלג מעל חשכת התהום-הסופית?
פ: ולהשאיר אותנו מאחורה, על הצוק?
ע: בדיוק!
פ: ואם אין לתהום השחורה צד שני?
ע: ואם הולכים לישון ולא מקיצים?
השואה היא ההגעה לעולם הלא אנושי
ללילה נכנסים, מתכסים - ולא יודעים אם יוצאים
פ: שהלוא הנאצים את אלוהים מביסים - אנחנו בתוך החלום הגרמני!
ואתה כאן פֹּה - הופך אותו לתוכנית תורנית
ע: כן פֶּה, אני!
פ: קאפו רוחני!
ר: פֶּה! נשוך כאבך בשפתיך, ועבורך עין, ראה זה כאזהרה מעין רעה!
אחר הסוף השפתי, רק צורת דימוי נשארה
דופקת ולא נכנסת, על הסף העתידי, כמו בָּנבואה
חולמת דווקא כי אינה רואה
ש: ריש, ספר לצוות פֶּה עין המפענח את הנח, את הקץ שמחשב צוות שָרָ"ת
ת: בסוף כל עיפוץ נתפס בָּרֶש"ת
ע: מה עשיתם עכשיו -
פ: ריש, שין, תו?
ר: רשמנו עד סופה - את המשוואה
שבראשיתה הוצבה שואה
שהרי מהי התקופה המשיחית, אה?
האם היא התפוצצות אלוהית, התגלות אינסופית,
או אולי העלמות סופית? אור מסנוור - או אופל מעוור?
תורת הצמצום הזמנית שצדיק לימד - רדיקלית יותר
מכל דבר שמורינו שיער
משום שאחרי שהשם מצטמצם בזמן, מגיע עידן
של תוהו, בו הוא לא שם, ורק רשימו נשאר -
מאלוה בעולם
ש: מחילוק באפס נותרה שארית -
ת: מעשה שטן
ר: ומתחיל גם סוף - כלומר שארית - האדם!
פ: מורינו נרדם - והם במקום לרשום בצמא מוצא שפתיו
ע: מוצאים זמן -
פ: תרתי משמע -
ע: להמציא תורת טהירו חדשה מתוך דבריו
פ: פלא שהפענוח נכשל - נחרץ כגורל מאליו?
ע: והצופן טרוף נטרף - כמטורף?
ר: עין ופה, אל נא באפכם
אם שליח נשלח לחלל הפנוי -
שלא כל שכן לזמן הפנוי -
האם לא תעדכנו פה את חישוביכם?
פ: אכן עין, מדוע לעבוד על מרחב החלומות -
ע: כשפֹה כבר מטפלים במרחב הפתרונות, פֶּה?
פ: חוצמזה, במקום לעצום, עם קצת צמצום עין -
ע: תורת הצמצום היא תורת המצמוץ - אל תפער פֶּה
פ: אני רק מפהק!
ע: מי צריך לחלום? לעלות לשמיים?
רק לפתוח פה גדול, שהבלו דֶעה ולשונו שפתיים -
ולבלוע את העליונים
פ: אני רק מגהק - סיוע רוחני
ר: חשפתם שיניים, חברים פרשנים!
הסוד הוא לשרוד - את השינויים
ואת השינויים - רק הסוד ישרוד
לא אנו אישית, או העולם האנושי, אפילו התורות
לא ישרדו כספרים, סיפורים או ספרות, אלא אולי - כחלומות
ולכך לא תספיק פרשנות - ללא הפעולה ההופכית: העלמה והיעלמות
גם לנו מורינו השאיר שארית בעלייתו - כמו השם עצמו:
לא רק להתמיר את חלומו לתורתו
אלא להתמיר את תורתו - לחלומו
הצמצום בזמנים משמעותו - קיומם של עידנים רוחניים
מופעים שונים של אלוהים - ושל היעלמותו
פ: שוב התחילו השמועות המוקדמות -
ע: הקלישאות השחוקות! -
פ: על מותו?
ת: אויש נו, תנוחו בשקט
ש: חס ושלום כמובן
ר: חלילה לנו מגסות חילונית כזאת - למול קדושת הקורבן
אך אל-נעדר הוא חלל-זמן, לכן: עידן צמצומו הקודם בחלל העולם
פתח ליהודים מרחבי זמן - ועכשיו מתגלה ההפך גם!
בָּמין העתיק המצומצם, בְּאיבר העתיד המקוצץ,
בְּברית הזמן המקוצר, בְּחיים חסרי מחר -
המרחב הרוחני שוב נמצא -
והחלום חזר
פ: אבל לא האדמו"ר
ע: צדיק לא חולם מספיק רחוק -
פ: ולא נשמע כלל קרוב -
ע: הגיע הזמן -
פ: להעירו!
ר: מה?
פ: כך נדברנו פה אחד -
ע: ועין אחד -
פ: צריך מלמעלה להחזירו
ע: שנינו, פרשניו, רואים בעין אחת
פ: את כישלון פתרון חלומו
ת: לא!!!
ש: חוטאים כמו עגלים
רואים כי בושש מורנו לרדת מן העליונים
כי זה האיש לא ידענו מה היה לו - חלומו!
ע: חובה עלינו להקימו, לצערי
ר: אל תקחו ממנו את עולמו
פ: תכף תגיד: השארית!
ר: אכן השארית היא ההופכית לבראשית באחרית -
היא הזנב האלוקי, העצם ממנה קמים -
מה שנשאר אחר הצמצומים
פ: או הנחש הקדמוני
ש: או לשונך הקטלנית!
ת: לא סיימתי פֶּה צדיק להקליט!
פ: פוצה פיו כתינוק פולט - שארית
אך החלום לא מחליט
ר: במחלוקת בין מורה לתלמיד?!
ע: פֶּה, בוא נעניק הזדמנות אחרונה לחלמן
ר: מוסכם, תנו לו עוד זמן
פ: כמו שנתָנו לקטן, ההבטחה הגדולה? שומע את כולם
ולא קולט כלום -
ע: אך בספרו העמוק של אביו קורא - כמו…
פ [בצער]: כלום
עוד הבטחת נפל של המורה -
התפוח לא נפל הרחק מבול העץ החולם -
מתחת לדעת
ר: אמת זועקת מפיך, אך אתה הולם והולם
ת: יורק עלינו… אש
ש: הילד אינו… טיפש
ע [פונה ל-ק]: אוי פשוש פשפש, מתי תתאושש?
ק: שֶש


שיר האותיות [ע, פ, ר, ש, ת שרים, מקיפים את צ ו-ק שהפעם קורא למרגלות המיטה]

שעת ערש - עת שרעף
ער פָּרש - עף עפעף
שרְת ערש - תשתרע
פתרת פשר - תפרֶש
שרשרת עָפְרֶשֶ"ת
פרשת שש

פתע - עפת שרף
תרפרף פרפר רשף
פתע - תת עפר
תפער תֹפת שער
תרשרש רָע

[פונים ל-ק]: תתעשת, רעָ
תרעש, תתפרע, תשתעשע
תשתף, פשפש, פשר
תפר ששש… תשֹׁרר!
שפת ששת רעָ
פשפש שת-ק
[את האות האחרונה ק אומר אחרי שתופסים בראשו]



תמונה חמישית: "ועלה למרום ושאל מאת האיש לבוש הבדים - ונם לו. קבלו עליכם צדיקים וידידים, כי שמעתי מאחורי הפרגוד כי בזאת אתם נלכדים" [העולם העליון, שלושה מסכים אחד מאחורי השני]

[מסך ראשון - ישיבה של מעלה, יושבים מסביב לָשולחן-מיטה-ארון, על המסך מאחורה מוקרנת מצגת כמלבן דלת אור]

משה רבינו: בתחילת הישיבה הסודית, יעמוד, לסקירת תמונת השם המודיעינית - הרמב"ם, ראש המב"ם, המהפכה שבין המהפכות
פרויד: או המסכה שבין המסכות
משה: עוד חכמות, הרב ד"ר פרויד? רק עלית לישיבה של מעלה, וכבר אתה מוריד את הרמה למטה
פרויד: מחילה, משה רבינו, אבל הנבואה ניתנה לשטויות - לאחר חורבן הזמן. למה החלימה במיטה - והשפה בספה?
משה: השאלה, זיגמונד תלמידנו, האם חלומות הם סיבה או סימן, מה דעת הרמב"ם?
הרמב"ם [עומד ליד המצגת ומציג עם מקל]: אמנם אין מגן עדן סימן, אך אין סיבה למבוכה - בסבירות גבוהה. מהפכה - בסבירות נמוכה. הישיבה תוכל להגיב ביד חזקה למורדים נבוכים, לכל סברא הכנו הפרכה. כתבנו ספרים רבים, וכל יום נוספים המוני רבנים. אל תחפשו מסובבים וסיבות כשניתן להסביר בינוניות בסבירות בינונית. מה, רבי זיגמונד, באמצע המצגת?
פרויד [שהצביע]: מניסיוני, אצלנו כל הגאונים והענקים, והגרמנים בגן עדן - בסבירות בגובה גמדי. הגזע הוא דין בגברא, אבל הנאצים תופסים יהודים כחפצא -
הרמב"ם: נו, עמארצים!
פרויד: הרי הרציחה היא רק סובלימציה לרצון להתנצח על תירוצים לקושיא רצינית. לכן בקרוב הם יפתחו הלכות שחיטה כל כך מסובכות שכמעט לא יוכלו לשחוט יהודי. הם עוד לא חלמו חלומות שאנחנו כבר שכחנו, ובזכות החילוניות כמעט לא יתאפשר לאתר יהודי כשר. כן משה? כלומר הרב, סליחה
משה [שניסה לרסן אותו]: הערכה: השם קרוב לכניסה למערכה. הסטרא אחרא לא יודע מאיזה צד נקרא דף גמרא! איזה סיכוי יש לראשים כאלה מול רש"י? או נאמר אפילו מול איזה הוגה מומר! מה אתה אומר אז, מר מרקס?
מרקס [שהצביע]: אנשי החומר בכל העולם התאחדו - דיקטטורה של הגיהנום. המעמדות הרוחניים הנמוכים חושבים שהכול חומר, אבל ההפך הגמור נכון בעולם העליון - ובחלום, שהוא אליו חלון. החומר עשוי מרוח, את הדעת הופכים לתפוח. האם לפנינו מהפכה רוחנית?
משה: יש לכך סימנים?
מרקס: הסימן היחיד שמעיד הוא הדם, אמנם לפי הספר, אבל זה יכול להיות סופר סתם. דעה קדומה נגד צבע אדוֹם, שנובעת מתודעה כוזבת ששתל השטן - שלא מאמינה באדם
הרמב"ם: אולי נחלי הדם זה רמז למלכות אדום?
פרויד: והנהרות - סמל לאזהרות בדיו אדום! שהן מטונימיות למיץ עגבניות! שאותו הפרשנות דורשת כשטויות. האנטישמיות היא לא בעיה רוחנית אלא פסיכולוגית. חלום יכול להפוך לסיוט - מתוך שנאת חלומיות, וקנאה ביוֹספיוּת, שלא נבראה בשטן. הפתרון הוא בנפש האדם - לא ברוח האדם. הפולשים הם מסכים, מראות לגיהנום שבפנים. דומני שאינך מסכים, הרמב"ם
הרמב"ם: חולק עליך עמוקות, עמוקות! [בניגון למדני]: השאלה האמיתית היא לא האם השאלה אמיתית, אלא האם השאלה האם השאלה אמיתית היא האמיתית - ומה מלמדת אותנו עצם השאלה. שהרי מטרת התורה - והעולם! - האמיתית היא חינוכית, למדנית. ללמדנו שאין באמת לומר אמיתי, אלא התואר אמיתי הוא לא שקרי, והשאלה היא לא לא שאלה כלומר לא תשובה. שהרי בניגוד לאדם, האל הינו ללא הפרדה גם החלום וגם החולם וגם הנחלם, כי לא ניתן לומר עליו שמציאותו עצמה מציאותית בצורה חיובית - וזוהי החלומיוּת, שהיא הצל של השליליות -
משה [בניגון למדני]: שהרי אם, החלום הוא היכי תמצי של המציאות - שהיא בלתי נסבלת להתמודדות, מנפילת אפיים ארצה עד ניפוץ לוחות - או שמא המציאות היא היכי תמצי של החלום - שהוא עצמו חוסר האפשרות, כנפילת אפיים אל השמיים והוצאת מילה מסלע במכות -
פרויד [בניגון למדני]: אז אם אני דורש כמדרש חלומות, והופך את הלילות לתורות, או להפך כופה את התורות כהרים על הלילות, ומחלל את החלומות, הרי שהיכל הסוד הכי עלום של האל הוא לא מה שעלה במחשבה - אלא מה שיורד בחלומו, בתת מודע האלוהי שם נחבא - גם מעצמו, בכבשונו של עולם נבער כנשכחות -
מרקס [בניגון למדני]: אז אם נפרש חלומות ככוחות, ודיני נפשות כדיני ממונות, עד שכל הרזים הכמוסים הופכים לאינטרסים מבוזים וקונספירציות כתירוץ זמין לכל קושיות שבתורה, מה נשאר אז?
פרויד: הרב מרקס, כבר לא נשאר, אבל השם לא צריך יותר מארבע אמות של שמיים - כאן בישיבה. הפושעים קרעו את הרקיעים, והשמיים נוזלים ואוזלים, וישארו רק עמי ארצות, שישנים וקמים ואין באמצע כלום בפנים. אך אנחנו זכינו, פה בפנים, לשבת בישיבה, לעמוד בָּעמידה, ללכת לפי ההלכה, לנוח ביום המנוחה, ואשרינו - לשכב בשכיבה, ואף לחלום בחלֶם
משה: צל השכינה - חיים את החלום וישנים את החיים! כנביא אני מעיד - נפלאות המודיעין! כל גן עדן טוען שהשטן חדשן צעיר נמרץ ומוערץ, ואלוקים חלמן זקן ומיושן, אבל זה בפשט, מודיעין גלוי, ידוע אכן לכל ילד בגן. ואילו בסוד חסוי, ליודעי ח"ן, לפי הקבלה, יש אלוקים חדש - רק שזה רז נפלא [קורץ במופגן]
הרמב"ם: מחילה מסוד תורתו, החכם אריסטו הוא המילה היותר אחרונה בהחלט… מוחלט!
פרויד: חלילה, המודיעין היהודי העדכני המודרני הוא תחת - לדעת. חידוש עצום בתורה - בעין סגורה!
מרקס: כיצד לומדים גמרא? דרך למידת מערכת התרומות לישיבה והמבנה של קופת הצדקה - סטרוקטורת הצדיק!
צ [מואר]: נקראתי בשמי?
משה: בחור חדש במוסד. מי אתה תלמידי?
צ: צדיק
משה: אות לשמיים! סופסוף הגיע איש מודיעין אמיתי, תסתיר לו את הפנים [רק פניו מוחשכות]. צדיק, תסביר מה קורה שם למטה לנו הזקנים, זה לא כתוב בתורה אז אנו חסרי אונים
הרמב"ם: יתרה מכך, מה שלא בתורה לא אפשרי
צ: איך אפשר להסביר את הבלתי אפשרי?
משה: אומרים ששם, מאחורי מסך המצגת, מסתתר השם, האפשרות הבלתי אפשרית והלא מושגת. אבל ההצגה נמשכת, כי אסור להיכנס, ויותר מכך - בלתי אפשרי. התורה היא הגבול הסופי, ומעברה - רק כפירה, אתה מבין? ככה מסבירים
צ: שָם - השֶם?
הרמב"ם: מצוי ראשון - יותר נכון
מרקס: סביבת כל הסביבות
פרויד: ועלילת כל העלילות
צ: אז יש לי משהו לומר לו!
משה: לעבור - עבירה חמורה שבתורה
צ: אז אני רשע - ברשות התורה
פרויד: אל תעז! אסור להיכנס מתחת לתת תת-מודע
צ: אני בא על דעת חלימה צלולה, נכנס במודע
מרקס: זו בגידה בעולם למטה, תעשו לו אוקימתא!
משה: מהר, ורמינהו, הרמב"ם - תן לו בתיובתא, בום!
הרמב"ם [עומד לצד המצגת, מרים ספר ענק]: בוא בוא יא בעל עבירה, אני מחזיק פה את היד החזקה, אני הרמבו של התורה -

[צ בא לעברו ופשוט עובר את מסך המצגת, שנפתח, כל הסצינה הקודמת מוחשכת, וקשור שם כלב, ומאחוריו עוד מסך]

הכלב: הב!
צ: כבוד הכלבלב! זאת בדיחה? חיה טמאה בהיכל? היכן אלוהיך?
כלב: אני חיית קודש, תתבייש. שומר על אדונָיי, השם בשבילך
צ: סליחה
כלב: תתרחק מהשם או שאנשך אותך בישבנך
צ: מה, כלב מלאך?
כלב: אל תחרוץ לשונך, אני כלב של פריץ רשע
צ: נשמע כך
כלב: יש לך ריח יהודי - אפי חד ניחוח, תיכף תפחד - ואנבח
צ: הכלאה בין כלב למלאך, או אולי הכְלבה?
כלב: תיזהר תיזהר אתה מרגיז אותי ועוד אשתחרר
צ: הרצועה הזאת - תעודת קשרות למהדרין
כלב: זהירות זהירות חרון אפי מתעורר, תכף אעשה אֶררר…
צ: במקום שכלבים מדברים - צדיקים גמורים אינם עוברים
כלב: נכון כי אני כלב צדיק - אותך זה מצחיק
צ: צדיק?
כלב: כן, כי אני כלב שלא הציק, לכן - הגעתי לגן עדן
איזה בושות איומות מהגיהנום - עשיתי לפריץ המסכן
כל פעם היו קוראים לו לפוגרום - רק בשביל הצחוקים
וכשהיה עובר יהודי זקן - כל החבר'ה היו צועקים:
תשחרר עליו מהרצועה, חה-חה, את הכלב
אם תרצה שאי פעם נצרף אותך למסע צלב
והייתי חוזר אליו - ברצועות תפילין וברית בזנב
לא נגעתי בחזיר ובמאכלות אסורות - רזיתי מאוד
היו מגישים לי בחרסינות - וצוחקים עד דמעות
שיסו אותי ביהודיות כשרות והייתי מלקק להן את האצבעות
ועכשיו מבושה האדון האומלל לא יכול אפילו בגיהנום להסתובב
כי הוא הפריץ היחיד שהגיע בלי כלב
צ: ואתה טוען שאתה הכלב של אלוהים?
כלב: איפה ישימו כלב שהגיע לגן עדן, אני סובל מאפלייה -
לא קיבלו אותי בישיבה של מעלה - ולא משחררים אותי לדשא
כי הרבנים מפחדים, בושה - קשרו כאן ושכחו
הפריץ היה לפחות מלטף את ראשך
צ: כלב השם, אני צריך להיכנס
כלב: תשב פה אתי ותחכה
צ: לנס?
כלב: אם צריך, שנות אלפיים, או - שיניים וטלפיים
צ: אתה רוצה ששנינו נעצום עיניים - ונאמר שמע ישראל?
כלב: לדעתך בגלל שאני כלב אין לי שכל פועל?
צ: טעמת כבר מעצמוּת השם?
כלב: אתה מנסה להערים? אני חושב!
צ: עצמוּתו היא מהותו, טעים!
כלב: אז אני טיפש רק משום שיש לי זנב מכשכש? ממש גזענות אנושית, לא מאמינים שגם לנו יש חידושים, חתיכת זלזול בטח, כאילו בתפילות שבת ננבח...
צ: שָם, חתול של השם יתברָך!
כלב: לאלוהים יש חתול שברח? הוא בפנים ואני פה בחוץ, חוצפנים?! חיה שטנית, מסתננים, שפמים…
רְרְרגע לעזאזל - שטן קטן תחת רגלי כסא הכבוד?! קריסת אלוהי הזנבות! מרגל, זה מסגיר, מסביר את כל הסיפורְרְר… המחדל הגדול - חתול יום כיפור!

[הכלב הקשור רץ מחוץ לבמה, צדיק נכנס דרך המסך, שגם הוא נפתח והכול מחשיך, ובפנים איש לבוש בדים בלי פנים, שעומד כשומר ליד ארון קודש עם פרוכת שגבו צמוד לעוד מסך]

האיש לבוש הבדים: הֶלך זר בקודש הקודשים של המודיעין, מערך המיוחדים
צ: האיש לבוש הבדים, דבר סתר לי אל המלך
האיש: שיבוש בליבת הסוד - של אלוהים
צ: מבקשים שבבקשה תעביר את הבקשה מאחורי הפרגוד
האיש: בבקשה, אבקש בסוד שיעבירו את הבקשה [מכניס פתק מאחורי הפרוכת, שמסתירה את ידו בפנים]. חשכת נשמת הקדוּשה - קורבן תמיד לשירותך
צ: ועכשיו?
האיש: מה עוד?
צ: מה עם הבקשה?!
האיש: תיענה - או שלא, באפלת העתיד. אך שמור על שקט בחלל הסוד - לא ברעש השם
צ: איך לדעת?
האיש: חסוי, צריך לבקש שיודיעו לנו בסוד בנוגע לבקשה שיעבירו בסוד את הבקשה, עוד פתק בפנים [מכניס עוד פתק], ובאין פָּנים - מרחב החלום הפנימי מודה על לך פנייתך
צ: ובנוגע לבקשה הזאת?
האיש: אתה כבר יודע זאת - צריך לבקש בסוד שיטפלו בסוד בבקשה בסוד מאחורי הפרגוד
צ: ובעבר אי פעם קיבלת תשובות?
האיש: אני רק מעביר בקשות
צ: נדמה לי שהבנתי - אתה יכול לעזור?
האיש: לשאול?
צ: אני יכול לעבור?
האיש: בבקשה, אבקש בסוד חסוי ביותר אישור שתעבור
[מכניס עוד פתק]
צ: ואותי אתה תעצור?
האיש: אתה פתק? אתה סוד?
צ: אני יכול להיות?
האיש: אפשר לשאול זאת, בסוד סתום מכל סתומים, אך זכור - פתק שנכנס לא יחזור
צ: אז מה זהו, סתם מבוי סתום?
האיש: אדוני, אתה סתום? כבודו מבין מהו חושך? מה זה קודש?!
צ: אבל אין זמן! אין לשם שום מעבר?
האיש: אבל הסוד הוא בזמן. מי שיודע מה זה סוד - מבין שאל הסוד לא ניתן לחדור
צ: אבל - החלום - הכול - אבוד?!
האיש: אף דבר לא יחזור, אך דבר לא יאבד - בחור השחור, שהרי אי אפשר - ואסור בתכלית האיסור - את הסף לעבור

[צדיק צועד לכיוון קדמת הבמה, כאילו הולך משם, ואז לפתע מתחיל לרוץ אל עבר הפרגוד ומזנק לתוכו באוויר כשגופו מקביל לקרקע וידיו צמודות לגופו, כמו לתוך מים, ונבלע בתוכו, המסך מחשיך, המסכים נסגרים, חוזרים לריטואל למטה]

פיוטים ללילות נוראים [בניגונים המקוריים]

ת: נידון למוּת מה לך מוער - נום קרא בחלומים
כתוב סיפורך ואל תאחר - בטרם לילות פונים
אותיות הם אנשים - בעולמות המודיעין
לך השם החלום - ולנו אין פנים

ש: התשמע רבינו את קולינו - בשנתך
התזכור חלומינו - בהתרחקך
התשכח מרחקינו - בחלומך
תחת לזמן אבדת לנו - ואבדנו לך

המתהלך בארץ החיים - בנפשך
ומתנמנם בארץ המתים - בגופך
העוד תחזור אלינו - באשר הנך
עד אחרון לילותינו - נחכה לך

ר: אם התלמידים והבן העומדים לך לעֶזרה
היו שומעים את החלום הנכבד והנורא מפורש
יוצא מפי מורינו הגדול מחוסָר ההכרה -
פ: היו כורעים ונופלים על פניהם

ע: אכן מה נעדר, רבינו הגדול
בצאתו לחלום או לחדול
כתינוק ישן וכזקן מת - מראֶה מורה
רחוק מכל קוראיו באמת - מראֶה מורה
כמנוע דומם וכשקט חשוד - מראֶה מורה
כסיפור כיסוי שנחשף בטעות - מראֶה מורה
אמת מה נעדרֶת, רבינו הגדול,
בצאתך לחלום או לחדול
כבבואה בבועה טרם התפוצצות - מראָה מורה
כמראה שבורה וחלום בהתנפצות - מראֶה מורה
כראייה מכריעה שהלכה לאיבוד - מראָה מורה
כהוראת שעה וטעות בניווט - מראָה מורה
כמת מה נעדרתָ, רבינו הגדול,
בצאתך לחלום או לחדול
שעון חול אוזל ומחוג עומד - מראֶה מורה
זמן בעקבות החיפוש האבוד - מראֶה מורה
את היהדות אחרי מות האנושות - מראֶה מורה
את קץ השמיים עלי אדמות - מראֶה מורה
כאדמה נעדרתָ, רבינו הגדול,
בצאת החלום תחדול



תמונה שישית: "למה נקרא שמו חזיר? שעתיד חזיר לחזור ולהיטהר ולהיות מותר" [העולם התחתון, שני חלקים]

[חלק ראשון - המיון, בחושך]

קול 1: נשמה, תפסיק לדחוף
קול 2: הייתי לפניך, למה לעקוף
קול 1: אפשר לחשוב שאנחנו בתור למקלחות
קול 3: מתערב שגם למטה לא רצית לחכות
קול 1: למה מי אתה שמתערב?
קול 2: רוצה מכות?
קול 3: אני אקרא למלאכים, מתנהגים כתינוקות
קול 1: תור באורך הגלות, עומד שעות
קול 2: אין כבוד לקורבנות, תשימו עוד עמדות!
הסלקטור [מואר]: אליי הבא בתור אל הסלקטור. מי אתה?
צ [מואר]: צדיק
הסלקטור: כמובן, כמו כולם כאן, בסלקציה, שרפי-יה, קדושי עליון
צ: אך זה שמי, מלאך מיון
הסלקטור: תן לי לבדוק מייד [הופך דפים] למצוא… ברשומות… הגיליון [הופך דפים]
צר לי אדוני, אתה לגיהנום
צ: סליחה?
הסלקטור: לסליחה כבר מאוחר. למשרפות השאול, הדלת מצד שמאל
צ: חלה טעות! בבקשה תבדוק שוב
[הסלקטור הופך דפים]
צ: אוהו איזה בלגן אעשה בגן עדן על הרשלנות!
אני לא מקנא במי שאחראי על השטות
זו קבלת הפנים? המוני נשמות קדושים עליונים מהשואה ישר עולים לכאן -
הסלקטור: שחור על לבן - לגיהנום, צדיק
צ: זה לא מצחיק!

[מוקפא - ומוחשך]

[חלק שני - הגיהנום, כולם במדי אסירים]

המן [עם גרזן]: פרעה, אתה פה?
פרעה [עם קלשון]: מה יהיה המן, גם בשאול אין מנוחה מן העבודה הקשה - מעשה שטן
המן: ככה זה אצלנו בקומנדו המיוחד בגיהנום - אין זמן
נשמות היהודים מגיעות בהמונן - עָם הנצח זה כאן
נשבר הגב וגן עדן שמָם, אך העץ הפעם מוכן - לפחם
פרעה: מה הסוף? המשרפות לא עומדות בזה עוד - ועומדות ערימות
פירמידות של רוחות ונפשות - וכמו חמור דורשים בתופת, תעבוד
האש השחורה לא מעכלת את הכמויות - באפלת כבשנו של עולם
להאכלת החלום האלוהי הנעלם
המן: אבל הנה בא בלעם - בוא נשאל!
בלעם: שתום עין דומעת - נושמת מדורות עשֶנות, אבל רואָה נשמות מעונות, בלי עין הרע - ועם הרבה ברכה
המן: ברכה? פעם אחרת. ומה שלום האתון אשתך?
פרעה: יותר מדי נוערת הגברת, בזמן האחרון, ומכרכרת ליד החמור הלבן, שהובא לכאן
בלעם: חמודה, נכון?
המן: חמורה בהחלט, אם שמעתי נכונה באוזני המקופלת. אך מה רואה הנך באחרית הלילות?
בלעם: רעידת אדמה בשמיים, ובעיני האחת מן השתיים
גְלויות - השטן מוביל בגן עדן מרד, חושך לאור היום
והם כל הזמן מתקדמים והולכים, אין אחור - הצבא השחור ישאיר מאלוהים רק חור
אך הנה היהודי הנודניק יצא מהחור
ש"צ: מה קורה, חבר'ה? מה המצב נביא?
בלעם: מה אצלך, שבתי צבי?
ש"צ: יא בן תורה, אני רואה שלא הזמנת אותי לחבורה
תשמעו חשבתי על חידוש, חברים, שתאהבו נורא:
חושך שאין בו מחשבה! - מה אומרים?
בלעם: מאוד חשוב. תצטרף למקובלים - בקרוב
[פרעה והמן צוחקים. וממשיכים לצחוק]:
המן: כמו הפליטים מגן עדן הצדיקים הגדולים - תחשוב! - שפֹה למטה בפתח צועקים בקשות: תנו לנו למות כי הספרים שלנו כבר מתו. ואנו מקבלים, מקרב לב
פרעה [תופס הלב מצחוק]: במשקל כבד, זה טוב
המן: לתפילתכם אני קשוב [מראה על אוזנו]
ש"צ: צחוקים, אפשר לחשוב
המן: הפריץ בלי הכלב צירף אותך שוב כתחליף לסיבוב?
פרעה: או שפחד שתברח מהרצועה - ברוך מתיר איסורים?
ש"צ: אנטישמים חסרי השראה! היטלר עשה ממכם בדיחה עם השואה
הייל בלעם! אתה אפילו לא קיללת, רק הוספת פסוקים נהדרים
הֶר פיהרר פרעה וכל חילו, מה הדגים בים סוף מספרים, כשעליך שרים?
תגיד מה, בסוף ליל הסדר, גפילטע פיש לך משאירים?
דָנְקֶה המן, אתה בכלל רב פורים
בלעם: הנאצים?! הם אפסים רוחניים! - קצבים נמוכי מצחים, היכן המוחין?
רק את הגוף החומרי הם רוצחים - מה המשמעות של מה שהם עושים?
שורפים ספרים חיים? ידפיסו בזכות זה חדשים. מה הם מציעים?
אנחנו היינו אופוזיציה רוחנית לאלוהים
פרעה: מי השליך ליאור את הילדים? אני יצרתי את עם האל מכמה שבטים נודדים - בלעדיי לא היתה שנאת ישראל, ולא חרדת האמהות על הבנים
בלעם: אני הבאתי את הנביאים, בלעדיי התורה היתה היסטוריה, בלי עתיד, בלי תקוות משיחיות ורדיפות של אלפי שנים
המן: הצחקתם חמודים, אני המצאתי את היהודים
ש"צ: ואני… הממ… אני… את… החילונים!
פרעה: פירמידה אחת הפיהרר בנה? איך הוא יזכר?
המן: כבר הגיע ל-127 מדינה? בתנ"ך עשו עליו ספר?
מקללים אותו עמלק - מי כאן המקור ומי ההעתק?
לא סיים בית ספר, ורוצה לעשות לעם הספר בית ספר!
בלעם: מחזיק מעצמו משיח גזעי מבשֶר, שר הלילה הקודר ביותר
היטלר היטלר כל היום - תאי הגזים רק מחזקים את החלום!
מהזייה שטנית, יתחילו לעלות הסודות הכי גנוזים - מהפכה רוחנית
אני מזהיר שנים, לכן היהודים לנצח מפסידים - ומנצחים
המבעירים - מדשנים, מכיסוח הספרים המתים - צומחים הם פורחים
כמו תמיד, כשסתם כך ללא מוח מכחידים
המן: בלעדִי - אנחנו כל כך מיוחדים! עם שונה מכל העמים
פרעה: התגלות עד כדי כך חשוכה עוד תיגמר בתורה חדשה, מטומטמים
ש"צ: נו בחייכם, כמה שנים אתם כבר ישנים - או מתים?
כמשיח שקר חדשני, האמת שאתם מיושנים - השמיים מנוונים!
שום חלומות לא ירדו מהעליונים, וממילא הם לא מתעניינים
לא חולמים, זה לא אותו העם שידעתם, שאתם מדמיינים
לא סודותיהם אלא הם - הסתומים
צ: הקורבנות אשמים?
ש"צ: אין רִיק רוחני - רק ריקבון רעיוני
כשאין חלום אלוהי חשאי - נחשף סיוט שטני
אני חושף מניסיוני, הדמוני נכנס לָחסך הדמיוני
מתי הם יצרו ספרות דתית מקורית? המציאו חשיבת סוד חדשנית? ניסו שינוי צורני? גילו רזים עליונים?
עברו מאות שנים… אבל מי אדוני?
צ: אני… כאן… חדש, אך כנראה לא עדכני
בלעם: הגרמנים הגלמים, גסי המוחין, עושים ליהודים שירות חיוני
תרגיל בקץ כל הקיצין, עמידה על סף סוף כל עולמים
וכל זאת - טרם הקץ האמיתי, לפני השואה הרוחנית
לקראת השקיעה שבאחרית הימים והחשכת המודיעין
הרי הכיליון מפתיע כאפעה - כי אין דמיון
וכעת כל אפקט ההפתעה יֶרד לטמיון
בזכות היטלר הטיפשי - היהדות עוד תשרוד את הסוף האנושי
פרעה: הם יחפשו איזה מוישה, שיעביר אותם את ים סוֹף העולם
והגויים שיבואו בעקבותיהם יטבעו כולם - ישקעו במי חושך
ש"צ: טעות, להפך, בטביעת המשיח - אני מאמין
המן: הם ישָכרו את מלך מלכי המלכים
יסובבו את ראשו בחושך ממלא וסובב כל עלמין
והמציאות לא תהיה גבול לדמיון כשהם חולמים
בלעם: קללת השטן תהפוך לברכת אלוקים
כליון הזמן יהפוך למרחב דמיוני
האנשים יהפכו לספרים והספרים לאנשים
האותיות יופחו רוח - ועָם הספר יחוֹלל נפשית
מות הגופניות ישחרר אותם מהחומר לחופשי
ש"צ: כמו אנטישמים - בראשיכם יהודים מונפשים
עברו אלפי שנים מאז פגשתם את חדלי האישים
זה לא העם שבתורה, אלא עמורה של קשקשנים
אפס אומץ רוחני - ואחר כך נתפסים לכשלוני
הם כבר לא האריות של ספר הספרים -
אלא עכברי חורים
צ: בהן צדקי, הוא צודק, חברים!
אך מסעו האסוני הוא אחד האחראים
אם השם לא יעזור - היהודים אבודים
המן: השם יעזור? שקודם יעזור לעצמו
בלעם: איזה מין רשע אתה, כבודו?
צ: רשע גדול!
פרעה: אז בוא אל פרעה, תעזור פה לצורר עייף, שכבד לבו
בלעם: בבקשה, נקרא שיקל אף על הסבא… [קורא]: קשישא הקוף!
המן: גבעות של נפשות רצוצות, הרים של רוחות שבורות
צריך להרים - ולשרוף
בלעם: שלומך טוב, קוף הזקן?
קוף קשישא [נעצר. ל-צ]: אתה?! כאן?!
פרעה: אתה מכיר אותו, קוף קשישא?
צ: מה, ומה אתה כאן עושה, כן?
ק"ק: אתה - בן, רשע?
צ: ואתה, אבי מורי, רבי קוף זכרו עלינו יגן, התדרדרת לכאן, מסכן!
ק"ק: מה עשית, בן בליעל, אחרי כל מה שעבורך עשינו? מה פשעת?
צ: אבא, בבקשה!
ק"ק: זה מה שיצא ממך? רק שאמך, בגן עדן מנוחתה, לא תדע
צ: אתה סבא, ידעת? ונכדך הראשון נקרא אחריך, בשמך, המשך נשמתך
ק"ק: ילד אומלל, הקללה עוברת הלאה, כבר שני דורות
מעליו רקובים בשאול תחתיות - שם הורדתם את שיבתי ביגון
מי יכסה בעפר עיניי ויעצום - גם אני וגם בני יורשי גיהנום!
פרעה [ל-צ]: אז אתה… עוד מקובל שכשל?
המן: עוד רשע שבא בתשובה להחזיר!
בלעם: תביאו עכשיו את החזיר
ש"צ [גורר את החזיר המתנגד ברצועה. לחזיר]: מותר אותך לאסור, ואת האסור להתיר - בואו נבחן את האסיר, אם יסגיר את עצמו - אותו נסגיר
חזיר: מספיק עם זה תעצרו, בסוף לא תשאירו - אפילו זנב
ש"צ: רק ביס קטן מהגב!
פרעה: אז אתה רשע גדול
צ: גדול גדול - ומרושע
המן: ולא מרגל?
צ: בכלל
ש"צ: ובמאכלות אסורות נכשל
צ: מה השאלה - אני כאן בשאול
בלעם: לכן תוכיח שאתה יכול - לאכול, למשל!
צ: מממ…
[מחבק את החזיר] מממ… טעים, רך וחמים, אך אני מתמלא עליו רחמים
חזיר [מחזיר חיבוק]: נו, רואים, רחמנים בני רחחחמנים! מש"ל
בלעם: אתה תהנה והוא לא יחסר
חתיכה קטנטנה, זעירה
מבטנו השמנה לבטנך הרזה
ק"ק: אוי בן, אל תהיה לעצמך אכזר
חזיר [מחזק את החיבוק ומלטף]: אתה יודע שחזיר בשואה מותר?
ואף חחחובה קדושה - ונשמרתך לנפשך - מצווה
ש"צ: הבאה בעבירה!
חזיר [מנשק את צ]: נשיכה אחת בהרדמה, אני מרשה לך
ומתחיל עכשיו חחחלימה - בנחירה
צ: אתה?
חזיר: חחח… חחח…
צ: אני?
ק"ק: אוי וֶוי
צ: אבא? [פותח פיו]

[מוקפא - ומוחשך]


שיר האסירים [בניגון המקורי, המשך הריטואל]

ת: חלום ונחור במקור אחד
נשרפו בקומנדו המיוחד
הכיסוי אחד והסיפור אחד
לך דומיה תהילה

ע"פ: לכה דורי לקראת כלָייה, פני נמחק נקבלה

ש: לקראת שמד לכו ונלכה
כעדן מתוך ההפֶיכה
יורד גיהנום בעמק הבכא
סוף חלום בחשיכה תחילה

ע"פ: לכה מורי לקראת כלייה, פני אדם נבטלה

ר: בואי בחלום בשעת נעילה
לתוך מחילה ללא מחילה
כמחול שטן על כלה
תעשה עמנו כלה

ע"פ: לכה דורי לקראת כלה, פני שמד נקבלה





תמונה שביעית: "כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה - הרי זה מקרא מסורס נדרש מסופו לראשו" [המסתור מתחת לגטו]

ע: כיצד יצָא שילד כזה טוב, כמוך קוף, אף פעם לא משתף מה הוא בלי סוף קורא?
ק: קורה
פ: גאון של אבא
ק: בא?
ר: פֶּה, אנא, אל תזכיר לו שוב את אבא
ק: אבא אבא אבא!
ש [לוחש]: שששקט הוא עוד יעיר את אבא
ק [מרים קול]: אבא אבא אבא אבא
פ: ומה באמת אם הוא יעיר את [בקול]: א-בא?
ק: בא?
פ: השם ירחם, הרי אביו הוא האשם במצבו המייאש
ר: הקטנצ'יק הינו עונש?!
פ: צדיק רצה לדחוק את הקץ - ואת התוצאות הוא שם מדחיק
עד ביאת המשיח [מסתכל לעבר ק] - או שואת השם
התעלם בחושך עליון האבא שכמת ישן - נשארנו עם הבן
כחלום אך לא כעתיד - שאין
ע: אבל מדוע?
פ: עיניים להם ולא יראו, אבל לבד הפֶּה יהגה: ילד פגוע
ר: לא! איך יתכן? שדווקא בן הצדיק ינוקא
פ: לא מתָקשר - השם עושה דווקא!
אבל כאביו עקשן
ק: שָן!
ר: הוא נשמה גבוהה לגודל השעה
פ: והשעה - שואה
זמן רזי המוזלמן, כעצמים בבטן המלאה - נראָה
ע: אז תלעיז על הילד, אז מה
פ: את הפחד בבטנכם - הפֶּה יבטא, שלא לדבר - על הרעב
תמלאו כרסיכם בספרות עבת כרס - תורת סֶתר בְּקֶרב
אך הקיבה תכאב -
כי כקיא שנבלע תעלה אשמת אב
ר: בָּקיא אתה בתורת הנסתר, בָּעל פה אבל בְּכתב -
כמכתב בבקבוק מבונקר מבודד, בתוך ים עלטה -
כאבותינו נוכל לטמון תורתנו - לעתיד אותו לא נדע
פ: ואותה לא יקרא אף אדם - אפילו לא קוף שאחרי בנאדם
ע: אך האם קוף קורא כל דף?
או רק מדפדף וטורפם כמטורף?
והאם באמת עידן התורה חלף?
לא נדע לעולם, כי עולמנו הגיע לסף - לא נוכל לראות עוד מעבר לרף
פ: גם לא מעבר לדף - כי הסיפור נגמר
סיום חסר טעם בפי - מר
ר: אך מהי התורה אם לא הימור - נמהר ואכזרי?
לא קפיצת אמונה נוצרית, בה אתה עברת תהום -
אלא זריקה מעליה למרחק, בכל כוחך -
צוואת רוח לדור אחרון
ע: או לעולם אחר - דור ראשון
ר: היהדות היא לא הישרדות בבשר אלא בתרבות
מחתרת מתחת לעולם, מרחב חשאי של אותיות
לא הגוף הכשר - אלא גוף הכשרות
פ: אתה מדבר על נצרות? בלי יהודים - יש יהדות?
מודבר גזענו, נִצרו גז בגז - מה יעזור הסוד הנגנז?
ר: אפילו מת כל האדם, והוחלף בגזע חסר דם - נפשנו איננה הדם
גם אם גוועות המצוות - רוח העתיד תורה תלמָד
פסקו הקורבנות - אך לא פסק לימודם
אין שניצֶל בלי מי שניצָל אבל יש שבת
גם כשיִכלו השמים והארץ - וכל צבאם שמד
פ: וּלמה עולם ללא צלם אדם
יתעניין בחלומנו המטומטם?
ר: כי חכם מעוניין בתולדות רוחו - בָּילדוּת ובָאבות
ע: לא נבואה הוא החלום - אלא הר נבו
בו העולם הבא שאחר העולם יבוא
כדימוי למראֶה ארץ מובטחת - שבה לא נבוא
ר: אך אם תהיה רוח - יהיה תנ"ך -
ואף ימשיך ריצפו
כולל עד ספרו האחרון של צדיק - שברצפה פה [מצביע על ק]
ע: אם תשרוד ספרות - נשרוד כספרות
לא כעולם - אלא כחלום - שבה נסְתר כסוד באפר
עתיד עם הספר - להישמר בְּספר
פ: אתם צוות רָ"ע - ריצוד עין מהר - או עֶ"ר?
בינינו פע"ר לא יסגר - עד עפ"ר נחזור, ניקבר
כי כאֶב - כאָב מדבר
אך כאן לפניכם - הקורבן [מסתכל על ק]
ע [ל-ק]: קטן, בספר תורת הסוד של צדיק - אפשר?
ר: מותר? [ק לא נותן שיקחו לו את הספר]
ע: בבקשה!... לא מוותר
ר: אנא תן!! [ק נאבק קשות על הספר שכמעט נקרע]
פ: נו, מוֹתר האדם - כי הותר הדם
אכן שקדן, למדן, מתמיד -
בוער בבית מדרשינו - אש התמיד
ע: מה עושים עכשיו?
ר: נשאל את [בקריאה]: שין ותָו [באים]
ר: שין המאזין ותו המשקלט, מה צוותכם קולט?
ש: שום
ת: כלום
ש: חשוב
ת: באמת
ר: שָקט?
ע: הוא ישן כמת?
ש [שם יד על הפה של ת]: לא הייתי ממליץ להעיר
ת: הידרדרות במסלול המהיר! במקום על פרות -
ש: אוי כפרות
ת: הוא לוחש על חזיר
ר: חזיר?! מן הפחת אל הפחות
ע: אף לא כחלום פרעה, הן לפחות כשרות!
פ: אולי הוא מבקש שאותו נחזיר
ר: או דבר אחר - להחזיר
פ: שכבר אי אפשר להחזיר
ש: אם כבר, אני דווקא זוכר - בספר הסוד של צדיק… [מצביע על ק]
ת: ברז הָחזיר הטמיר - העמיק!
ע [עוצר את ר מלהתנפל על ק]: לקטן - אל תציק!!
[רבים]
פ [מפריד]: בבקשה מספיק
ר [נרגע קצת, נתמך ומוחזק בידי ש ו-ת]: בברכיים - פיק
[ל-ע שניסה לסתום לו את הפה במאבק]: אבל אותי לא תשתיק!
ק: טיק!
ע: אוּף, אוּף!
פ: יהא הלימוד הזה לזכות רפואת הנפש ורפואת הגוף של קוף בן צדיק וצדיק בן קוף
ק: בן קוֹף! [פותח שוב את הספר בהפגנתיות]
ר: הוא יקרא?
[ק מתחיל להפוך דפים בספר בפראות] הוא יקְרע - לגזרים!
פ: את סודות החזירים
ר [מנסה בעדינות]: קוף... קוף?... קוף?! [הילד מתעלם]
ש: הוא לא מגיב לשם
פ: הוא לא יודע שיש לו שם
ר [ל-פ]: הוא יודע שיש השם?!
פ: לא יודע
ר: איך, מכל הילדים בעולם - הוא, מי שהיה תקוותנו מכולם, הסוד הנעלם, עתידנו הנחלם, גאון הדור!
ע: כי חלמנו כחלֶם, מחמל עין [מלטף את ראש ק], נרדמנו כשומר - הבעיה היא שאף אחד לא לימד את הילד לדבר!
ר: או לפחות לתקשר, צריך להתעורר! חובה היה לתת לו את השפה, את היסודות - זה אלף בית, זה לא סוד
ע: האותיות!
ר: ואולי לא מאוחר עוד?
בוקר טוב צוות - מספיק לישון
עוד אפשר להתחיל מהסוף, על קצה הלשון

שיר בעיות תקשורת [ש ו-ת מסתובבים סביב ק]

ש ו-ת: קוף שין תף - קֶשת!
ק: שֶת -
ש ו-ת: שין תף קוף - שֶתֶק!
ק: תֶק!
ש ו-ת: קוף שין ריש - קֶשר!
שין קוף ריש - שקר!
ק [צועק בכל הכוח]: ער!

ר: שקט מהר! עוד תעיר את אבא מֶפָ…
ע: …גֶר
ר: לא, אנחנו פשוט לא מבינים אותו, את העולם שלו
ע: כמו שהוא לא מבין אותנו, עולם אחֶר - הוא עולם -
פ: שאחרינו?
אתם מבינים איזו אילמות תישאר ממנוּ?
כל ההיסטוריה תהפוך לארכיאולוגיה
הספרים יהפכו לאבנים, וידברו כאבנים
הספרות תיכחד כאפשרות רוחנית
התורה תהיה מצבה, והאותיות - חצץ
ע [מסתכל על ק]: צור עולמים, הלב נחמץ
פ: והמצב?! צערך מלא על צרת יחיד חסרת נחמה -
ילד שאין לו עתיד - אבל אבד זמן עתיד, כולנו מתים, כולל הקטן, כלל הילדים!
בני האדם יתאבלו על קוף אחד, אבל אם יושמדו כולם - ימשכו בכתפם
אם יעלם עולמם - אין משמעות, אדישות תתקפם!
[ע תוקף את פ, ע צועק "רשעות רשעות", פ צועק "טיפשות טיפשות"]
ר [מתמוטט, תופס את ראשו]: השם ירחם! ראשי לא תופס [הם מפסיקים לריב]
התהום, התהום
איך להתכונן?
והמורה הרדום
הסיכוי האחרון, כן
ע: יודע מה הוא עושה
פ: כשהוא מעדיף לחלום
ר: שזה הדבר היחיד שנשאר -
העולם הבא
ק [בצרחות]: אבאבאבאבאבאבאבא!
ת: סיתמו את פיהו!
ש: הגרמנים יגיעו!!
[מהומה, ש ו-ת שניהם רודפים אחרי ק, מתנפלים עליו ועם הידיים מנסים לסתום את פיו לזמן ממושך ואולי חונקים אותו - הסצינה מוקפאת. אין ריטואל, רק מוזיקת הריטואל]



תמונה שמינית: "ונפשו קשורה בנפשו - והיה כראותו כי אין הנער" [המדור, חדר חקירות בגיהנום]

צ [עיניים שחורות מחוסר שינה, יושב ליד שולחן החקירות שהוא מיטתו]: איפה אני?
החוקר הטוב: במדור המיוחד. המדור התחתון
צ: מי אתה, אדוני הנכבד?
ח"ט: החוקר הטוב
צ: ולמה… אני…?
ח"ט: תחשוב… טוב
צ: ומי…
ח"ט: שואל פה את השאלות?
צ: אבל מה פירוש טוב?
ח"ט: סוף טוב - הקוף טוב
צ: קוף?
ח"ט: מרגל קטן, מסתנן, יצא למסע - לעצור את השטן
כשבגן עדן לא נמצא מבוקשו - לגיהנום עצמו פנה לחפשו
את סוד הפלישה לנסות לחשוף - אך כיסויו נשרף, וזה הסוף
טוב?
צ: מה הקשר לקוף?!
ח"ט: מה בא אחרי בנאדם?
שאלות אלו נכתבו בדם
מי שרימה את צבא שמי מרומיו -
יבגוד גם בצבא הסטרא אחרא אחריו
צ: אני לא עוקב אחריך
ח"ט: הכרתי הרבה צדיקים במצבך
מי שבחר בדרך של התוודות על החטא - לא התחרט
צ: באמת?
ח"ט: זאת לא תקופה רגילה - תהיה הבנה לנפילה, עוד תראה
לצערנו גם אנו בגיהנום צריכים עזרה, ואני אוכל לעזור לך - בחזרה
צ: אבל צדיקים - כאן בגיהנום?
ח"ט: מי ישמע! לשטן אין מודיעין?
רק לאלוהים יש מקובלים - וסוד להכמין?
אם לאל אין גבול - גם השטן אינסופי
[מתכופף אליו] הרי אמור: לחושך או לאור הסוד טבעי?
יהירותכם עוכרת השירות החשאי
צ: יחידתכם שקופה היא, לא מוכרת
ח"ט: לא מוזכר גם בספרים - המדור המיוחד
עליו הצדיקים לא יספרו, רק הקירות -
כי בחקירות לא שותק אף אחד
צ: רק שותה - מבאר שחת
ח"ט: גומע מתוכה סודות, שאלוהים מעלים גם מעצמו, מתחת לָדעת
כי חשוכים מחושך מבצעי המדור - צבעי סיווגו כהים אף משחור
עין כי תראם תהפוך לחור
צ: תחת לעולם - במסתור, בסטרא מאחור - מקום בו השמש לא זורחת?
פֶּה כי יפָּתח - ישתה צואה רותחת
ח"ט: הלוא היא שארית ישראל - והאל - אחרי שאת הקורבנות עיכל!
משואת אנוש נשמה לא תינצל, אך מהצלם בָּצלמוות יוותר הצל
רק מה שמוסתר הוא שנותר - רק המודחק עוד חי, והנשכח -
צ: נשאר?
ח"ט: כעולם רוח, גן עדן כבר נמחק
ורק הגיהנום עדיין כאן, מוצק
צ: אם לא נבכה נצחק - אך מה הצעתך?
ח"ט: אכן העולם העליון הפך בדיחה
האור אינו כבר אופציה רוחנית, מי עוד יאמין בנהרת האל
השטן הוא הסיכוי היחיד הרציני
של תורת ישראל
הלילה - זאת השאלה שהשאוֹל שוֹאל
צ: אך מה התוכן של החושך? כל הלָילָילָילָה - מה פירוש?
ח"ט: אכן לא החטא מרגש - אלא החידוש
אחָר ראש הנחש ירדת לפה לחיפוש
אך הפלישה לגן - של כוח השטן
נובעת פשוט - מהתיישנות
צ [מפהק]: אכן בשורה חדשנית - השבתאות!
ח"ט: ההשתקפות האפלה של המצוות היא לא העבירה
אלא העתקת היהדות מהמרחב לזמן - בתמונת מראה
מיָם ההלכה אל זרם החלום - עולם הבא אינו יותר מקום אלא תקופה
עבר עידן אדם, אדמה ופרה אדומה - ורק סודם עוד נחבא
בָּיציאה מהעולם הזה, שקיצו שואה - אל אותיות המחשבה
פעולות חלומיות בוראות עולמות - כל התורה כולה נהייתה שפה
שברי המציאות הם רק חומרי דמיון, הגיע זמן לישון - כי הריאליה התעייפה

[צ שניקר לאורך דבריו של החוקר נרדם לגמרי - החדר מואפל, נכנס החוקר הרע, החוקר הטוב לוחש לו משהו ויוצא]

החוקר הרע [מעיר אותו בקולו]: חלום הוא נשיכת עולם - מעבר למטפחת
ללא שליטתך - יעלה כל התוכן שהדחקת
חשבת שתכמין את סודך - כשאנו בתוך מוחך?
יבוא מעצמו הדבר - שמעצמך הסתרת
כל שתחשוב או תדמיין ישמש נגדך בחקירה - ראה הוזהרת
והוחשכתָ
צ: אתה החוקר הרע?
ח"ר: כן ושמעתי - ילד רע
צ: ואולי - חלום רע
ח"ר: הגדרה טובה למציאות, אבל מזה כבר לא תצא - צדיק
אבל - מספיק. מי הם הפולשים שהפכו לגיהנום את גן עדן?
צ: זה לא אתם?
ח"ר: מה מטרת המרד, מר מיתמם?
צ: מה השתגעתם?
ח"ר: מה אתם המקובלים זממתם?
צ: לא להאמין - יד שמאל של השטן לא יודעת מה עושה יד ימין
ח"ר [צועק]: הלו, אתה מודיעין? במה לדעתך אנחנו מעוניינים - במתחרה בכל עלמין?!
מי עוד יפחד משאול תחתיות - כשהגיהנום עלי אדמות?
השואה תמחק את כל עולם העבירות והרישעות - הטומאה תאבד משמעות
מה שעשיתם זאת התאבדות - השטן יהפוך לבובה על חוט
הקרסתם את כל עולם האלוקות, מלמעלה עד למטה כאן, מהרחמים ועד לדין
מה אתם רוצים, מסריחים יהודים?
צ: סליחה?
ח"ר [רועד מזעם]: מי עוד יבקש סליחה ברצינות, ברעדה, בכיפורים, כשכל העדה נשרפים?
השואה השמידה את ההרתעה של מידת הדין - מתה היראה, אתם קוראים לעצמכם מודיעין?!
צ: מסתבר שכלום איננו יודעים
ח"ר: ידענו תמיד שהיהודים יבגדו באלוהים - אין ספק שזאת עבודה מבפנים!
צ: שד משחת, לא היית חושד ביהודי - לו ידעת מהם ילדים
ח"ר: טעות! שטות, שיבוש בתוכנית, מהפכה דימיונית שהפכה לפוטש דמוני, חלום שיצא משליטה והוחלף בסיוט בקנה מידה קוסמי - אין עוד הסבר הגיוני!
צ: ואם הסוד יותר מדי… אפל? אולי מידרו את המדור מהמעל? היכן השטן, אם לא שם למעלה?
ח"ר: מצוקת השאול קשה משאול, פה לוחשים כנחשים, וכאן צועקים, השטן בפאניקה! הפולשים כבר נכנסים - ועל כך מכסים - בשתיקה. ואתה סברת שכאן תרד עד תחתית הסטרא אחרא בחקירת הקטסטרופה… ומה? שתף!
צ: לא איתרתי את מקור מה שקרה, שמא שורשו תחתִי אף למדורך. יש עוד לאן לרדת - למרתף?
ח"ר: לָעולם התחתון והעליון יקרה מקרה אחד - אם כוחות לא נשלב ביחד - נגד האויב המשותף - ששני אויבים בנפש יאחד - כי אין לו נשמה, שותף - יקר באין ברירה
צ: ניסיון טוב, בכובעך כחוקר רע, אף שכשפן לא אצטרף
ח"ר: מה, תסרב?
צ: אם כן, אני מבין, לכל מרתף קיים מרתף?
ח"ר: לשאלתך יש לענות את הנשמה, תכף
מחכה לך שמה, מה שמו - בכיף!

[מוחשך. בפינה מואר קוף מהגב, כשגבו אליהם, כפוף בתנוחה הרגילה שלו שהוא קורא, אך לא זז]

ח"ט: המשיח השם יקום דמו -
צ: קוף?
ח"ר: קיצור לקורבן
צ: קורא, קטן?
ח"ר: הוא לא יענה, כמובן
צ: הוא בגיהנום, כלומר…
ח"ט: נפטר
צ: קוף, זה אתה?!
קוף - קול?
לא, הכול בא!
קוף, זה אבא צדיק
לא, מספיק קשה
קוף, בבקשה?!
ק: שה!
צ: מה קרה, למה הוא כאן, למה?
מה עשיתם, מה עשו, לקטן
[צ נופל על פניו - ביבבת שבר אחת - ולא מתרומם]
ח"ט: הינוקא הגאון היה יותר מדי עבור העולם
ח"ר: נשמתו ירדה בטרם עת -
לכן חזרה בטרם עת
ח"ט: ברוך הבא - לעולם הבא. השם?
ח"ר: נתן
ח"ט: השם?
ח"ר: לקח
ח"ט: השם?
ח"ר: מבורך
ח"ט: נתן-לקח מבורך, תקוותנו האחרונה, האחת - ילד רך, מדוע צריך לדבר בשבילך? מה לא בסדר אתך?
ח"ר: משהו לא בסדר עם הילד. לא? [ק עדיין עם הגב אליהם, אך מתחיל לזרוק את הראש בתנועות לא-לא-לא לא טבעיות מצד אל צד]
ח"ט: בסדר. מה לא
ח"ר: בסדר. נו תראה
[ק מתחיל בהדרגה תוך דבריהם לקרוא עם האצבע ולדפדף בספר באובססיביות כהרגלו, יותר ויותר מהר]
ח"ט: איזה מין ילד קורא כל כך הרבה? רב גדול יהיה
חמוד, מה עושה פרה?
ח"ר: רע רע רע
ח"ט: נורה אדומה - האדמו"ר אחריו [מסתיר את פניו] איפה אבא? איפה אבא?
ח"ר: קוקו! הנה אבא! הנה בא - הצדיק הבא! על אביו יתעלה. היורש!
ח"ט: איזה ילד רציני שלא מחייך, לא משחק - כמו ילד. מה קורה?
ח"ר: אני קורא!
ח"ט: אבל מה קורא? מה הוא קורא?
ח"ר: וקורא וקורא וקורא הקטן כתולעת לא מגזים? זה לא לגילו הספרים, בולע במהירות הבזק רזים גנוזים, אסורים, סוד נורא - בתוך הבן יקיר, שמדבר עם קיר, ומה הקיר עונה? אכן ילד מחונן שלא מהעולם הזה, לומד כמלאך מוכשר כשד אבל כל הזמן הזה: מה - הוא - קורא?
ח"ט [מקים את צ]: לך תראה
[ק קורא עם האצבע בספר, נראה כמתעמק]
ח"ר: תסתכל הפעם טוב, תרד יותר נמוך…
צ [מתכופף עוד ועוד לעבר ק, לפתע פורץ בצעקת שבר]: הספר הפוך!

[מוחשך. אין ריטואל, רק מוזיקת הריטואל]
[מוארים רק עפ"ר מסביב למיטתו של צ]

ר: צועק - הפּוך! כסו אותו מהר
בטרם יתקרר, אסור שיתעורר! [מושך למעלה עד עיניו את שמיכת הטלית]
ע: אסון מוצנע - במיטתו צפון
נעות עיניו - הצדיק העצום
פ: ובנו הסוד הסתום



תמונה תשיעית: "בִּלע המוות לנצח" [מתחת לגיהנום, על השולחן-ארון-מיטה במרכז הבמה עליה ישָן צדיק - הטלית כשמיכה קצת תפוחה, לידו שומרת אישה]

צ: גרר…ששש…
לילית: כן, תוציא את זה, צדיק
צ: גרושתי?!
לילית: לילית תמיד נדמית לאדם בתור אישתו, שורש נשמתו
צ: במקרה שלנו היה לא פעם גם הפוך. אך - אני לא מאמין שאת פה!
לילית: ומה אתה מחפש פה, מתחת לגיהנום?
צ: כבר שכחתי איך את נראית. הכול כמו חלום
לילית: אה, כבר שכחתי, החלומות… איך הלכו לנו החיים - עם הזיות "הזוהר" והסיפורים החדשים לבקרים עם הספרים "הקדושים" בלילות. שוב השטויות והמעשיוֹת? השם כבר שמע עליך?
צ: כן, המעשיוּת שלך מזכירה לי… עידנים קדמונים כעננים, שכָּלו ולא נשאר מהם לובן כלשהו, חלחלו לעפר כגשם, חיים מעבר להרי החושך. מה את עושה כאן, בקרקע הטומאה, את - מתה?
לילית: מה מישהו עושה כאן, במצולות הזמן. גם אתה. הרי במסע אל סוף העולם - מה כבר יכולה להיות התחנה הסופית, בקצה הלילה?
צ: כן, לילית.
לילית: כן צדיק, הדרדרת, אה?
צ: את יודעת, אומרים שיש שואה. אז בסוף כולנו מגיעים לפגישה
לילית: מי הייתה השדכנית הטיפשה. בטח, מטומטמים - הפכים משלימים
צ: אם לא היית בורחת, היינו מתמודדים
לילית: הנה הצדיק התמים - בזוגיות. הגאון - בגידול ילדים
צ: נכון, הוא גדָל ולא תמיד עומד בציפיות, אבל את לא מסוגלת להשלים
לילית: לקבל טענות מהחלמן על המציאות - לא חלמתי בחיים. שוב ושוב אני לבד - והוא משחק במודיעין
צ: להזכיר איזה בושות עשית לי לפני כל התלמידים?
לילית: רק שלא ישמעו - תמיד תמיד. גם בגיהנום! שישרפו, אך עשן הסירחון - שלא יריחו השכנות. חלומות? הוא באמת התעניין בחלונות
צ: אז מה, אם לא נפגשנו בגן עדן כנשמות, הגיהנום שלנו הוא להיות ביחד?
לילית: על הכל חוץ מהילד הייתי סולחת
צ: אח, את מרגישה? הרשעות הבלתי אפשרית במענה. לילית או גרושתי זה משנה? שדה משחת. אויש אכזרית שלי, מי יכול היה לדעת
לילית: גם לי היו חלומות, ואתה - ידעת
צ: נו, כשלא חלומות אלא הכשלונות הם הלימוד של החיים - וזאת הדעת שקונים עם השנים. מהי הזדקנות אם לא ויתור - החלומות הם שקר, אשתי לשעבר. שאליו כבר אי אפשר לחזור - גם אם כל כך רוצים, עד כלות הנפש - אבל לא בגלל אילוצים חיצוניים, אלא כי אנחנו כבר השתנינו מבפנים. איבדנו את עצמנו.
לילית: אמר מי שרדף אחרי החלומות שלו עד קצה העולם, ומצדו שישרף, רק לך מותר? ימות העולם. מאיתנו לא היה לך אכפת
צ: עוד חוזר הטיגון [שר]: שאוֹל יקרא לבן עם הבת - וינצורכם בתוך מחבת…
לילית: אכן אצלך גם המוות - בדיחה, והקן שבנינו - חביתה
צ: יודעת מהו המוות חמודה? לא רגע האכזבה וקטיעת הרצון באבו, אלא הוויתור הסופי, האחרון. אנו מתגרשים מעצמנו. נפרדים מהאהבה - שלנו אותנו, האחרונה שנשארה לנו. וזה כואב כשאול, אבל בסוף אחרי הסוף, בְּמות כל החלומות - מי נותר שאכפת לו עוד?
לילית: רק מי שהשארנו מאחור
צ: ובשואה גם זה לא, הנה אישה, הגענו לשוויון. אף אחד לא נשאר מאחור!
לילית: שש פעמים ישכח - ושבע לא יזכור. כן אותו, שמפגר אחור
צ: כי ששה חלומות יפול צדיק - ושבעה לא קם. אך איך את מטגנת - על רגשות אשם. הנה לא רק מגן עדן - מן הגיהנום אנו מגורשים, גם
לילית: אישי, על ששתכם הייתי מוחלת, אבל על חטא השביעי - לעולם. כי הוא הקטן - מכולם
צ: אך הוא שבמרכז עָפָּצְקְרֶשֶת לא יאמר לך, הרי -
לילית: את מגורשת?
צ: שמעי - לעצמי לא אסלח, אז סלחי לי - אם מחוסר מחילתך אתעלם. אך מה את, לילית, או אולי גרושתי, עושה כאן מתחת לעולם?
לילית: תמיד - אשתו. שומרת ראשו ומיטתו - הנורא ביותר
צ: אז את בכלל כבר עם אחר?!
לילית: אם רק היית יודע מה פיך מדבר
צ: הוא?
לילית: האם אתה בטוח שאתה רוצה הסבר?
צ: כן. ההוא. טוב יותר מלסיים בשקר
לילית: ולברבר? הפולשים ממרחקים הגיעו כנשר, שראשית מקנן בשמי עדן, ואחָר יורד עד תהומות לנקר. מעננים עד גיהנום - הכול פגרים, אין קבר
צ: לכן חברתי, אני חייב עם השטן לדבר. לילית, הפעם בעלך זקוק לבעלך. רק ברית מלמעלה עד למטה, קשת בין העליונים לתחתונים, תציל אותם ואותנו האמצעיים - מהמבול החיצוני, שלְגבול יש-ואין - פולש. הגיעו שמיים עד נָפש, שואה עליונה, מענָה כל נשמה - כולל בנינו. קץ כל רוח בא לפנינו
לילית: אישי - אישו איננה. גם את פני הגיהנום - כבר לא תכיר, בינינו
צ: רק הרע יודע פשר הנורא, אני חייב לדעת מה קרה. לא נראו פני עליון - לכן אוחילה לראות את פני המלך התחתון, תני ונעבורה. אני בעל עבירה!
לילית: לא אבגוד בבעל אחרון, שאך ורק אש אשתו נשארה - אחורה!
צ: אם עד לכאן הגענו - והננו רק שנינו - לא נעצורה
[תופס אותה - נותנת לו סטירה]
צ: יודע מה את מסתירה. השטן המעמיד פנים - הוא האשם, מורה הגיהנום, מנהיג טומאת שואה, המורד בָּשם. מסעי מסתיים, ירד עד אליו - אל שורש הרע ועומק הנתעב, אל שפל ראש הפולשים כזנב - ונחפרו ונסתרו פניו. הגעתי לתחתית, לקרקעית, קום והֶראה - עכשיו!
לילית: שקט, אל תחריד את קירותיו - כל מסעך היה לשווא
צ: לגלות מוג לבב. על מי לילית מסוככת כך כשכינה, תחת כנפייך מכונף? השטן ישן כילד? חולה? אני יודע - הוא חולם
לילית: אוי, שאול תחתיות - ואין מענה עליון. טחו עיניך ואינך יכול לראות - שהמקום הכי נמוך בגיהנום - הוא ריק? אין עם מי לדבר, לא נשאר דָבר מה לעשות. כל מלאכי החבלה כובו, כל השדים בתוך המשרפות, השעירים נשחטו והאסירים נספו במיתות משונות, המזיקים נזרקו בעצמם לאש התופת, תחתיות עולם נמחו ומרתפיו נקברו וכף הקלע התפוקקה ובאר השחת בעפר כוסתה, כעדן כך למטה, נשמות צדיק ורשע בדין אחד הושמדו, וכל שבעת המדורים נפרצו, קרסו, חוסלו, הגיהנום כולו התמוטט - והשטן מת
צ: מה?!
לילית: אמת - וארור דיין המת. אף הוא נפל קורבן לשואת עליון ומטה, שחורבן על כל עלמין המיטה. ואקונן, אשמור על המיטה. אישה שבית עלמין - ביתה
צ: והמרד - את זוכרת?
[שותקת]
צ: אם אכן לא מעשה שטן, מה סוד המרד?
[שותקת]
צ: ממה את נזהרת?!
לילית [לוחשת]: האם פגשת מישהו שפגש את הפולשים - הנסתרים בסוד מחתרת? האם ישנה כלל גישה, ולו בשרעפי חשיכה, לעולם האחר באמת - שאחרי השינה - שלגרש את עולמנו בא, כשלא לנו יהיה הבוקר? הישנה תקשורת - כשרק אנו מדברים - האם יש צד שני? לאן רצית להגיע - אחרי שאבדה הדרך? אי פעם ראית עֶד מבפנים שיודע, שהיה בסודם, או אף סתם ראה אותם בָּפָּנים - את חסרי הפנים? או שמא רק שומעים, שומעים…
צ: ושנינו לבד, לוחשים?
לילית: מילא, לנו כבר ככה מאוחר
צ: ומחר?
לילית: לא יהיה! חושך חושך לְעולם, בוקר בוקר אף פעם. לכודים לתמיד בתוך חלום - שלא נגמר. מתים - לעולמים
צ: לא! מי אמר?
לילית: הגרמנים, וגם אני, יעידו המרוֹמים - והמרוּמים. כולנו כאן בגיהנום, במעגל המר. אני, אתה - מר נפטר - יחד עם הבן-יקר, כל הארגון המיותר, כולל התלמידים. כולם מתים
צ: לא!! [זורק עצמו על המיטה, נופל על פניו וקובר אותם בה]
לילית: בעלי לשעבר, היהודים תמיד לומדים - כשמדי מאוחר. לא נוכל לחצות לעולם האחר. אולי לוּ למדנו בזמן - אז, בעבר. אבל אנחנו ואבותינו חטאנו - החמצנו את המָעבר. החידה לא תפוענח עוד - נתקענו בעבר. הקץ כבר מעֶבר לחלימה ולהקיץ, סוד השעה אבד עולמית, ואנו - עולמנו מת. חלף לו אפוא סופנית - עבר המועד - בו יכולנו למנוע שואה, ולוּ רוחנית, ולעבור את התהום - להתעורר בעזרת חלום. מכאן והלאה - עולמות זרים לעד הלילה והיום, והתוצאה היא הלוא - חילול החלום. האור והחושך מתגרשים - ואנו באפלה נשארים, סומים, ובשיר ערשנו נאספים - חתומים
צ [פניו עדיין קבורות]: וחולמים?
לילית: לילה אינסופי הוא נצח חלומי - אסון היפרדות בין הזמן למרחב
להבל וריק - חורבן חלל פנימי, אבל את הפָּנים - קָבר
[צ מרים רק את פניו]
עצמו מעצמו קרע - בְּגט כריתות לעולמים - עולם נוסר
בקרקעית הזמן, עד תחתית הגיהנום - נפל דבר
באפלה חסָר - תכלית. כל העתיד - עבר
צ: אוי לילית, והחלום?
לילית: אוי תנום, תנוח כבר. כל הדרך - לשווא, או שואה בזָכר
הנה גם אתה תירדם - ותנחר. ועכשיו עת לשכב - כבעבר
את הרעד, לאט, בסוד, להסות [מושיטה ידה אליו]
בוא תן יד, ללילית, אל תפחָד - לכסות [צ מפנה ראשו לכיוון ההפוך ממנה ומהקהל, מסרב לידה]
את החלל שנותר בלי חלום - לחשוף [מכסָה אותו בשמיכת הטלית כולל ראשו כמת]
והם יחוֹללו לעד. ללא סוף
[נשמעת מוזיקת הריטואל, עפקרש"ת יוצאים מן החושך - וחוזרים לריטואל ההקפות שאינו מפסיק סביב צ המכוסה במיטה במרכז הבמה, בעוד ק יושב כמו תמיד בקדמת הבמה עם פניו לקהל ומעלעל בספר. לילית באה ויושבת מסביבו כך שהילד בחיקה ומקריאה לו סיפור כשהמוזיקה נמשכת, ללא סוף]